אֶת כָּל בָּבוֹת הַיַּעַר הַצּוֹעֵד

הִכָּה בְּסַנְוֵרִים בָּזָק אִלֵּם

וּכְמוֹ אָסַף לְפֶתַע אֶת יָדוֹ.

נִדְמֶה כִּי הָעוֹלָם צִמְצֵם רֹאשׁוֹ אֶל בֵּין כְּתֵפָיו

בְּצִפִּיָּה לְנַחַת הָאֶגְרוֹף –

הוֹ הֶרֶף־עַיִן־עֲדֵי־עַד

שֶׁבֵּין בָּרָק וְרַעַם שֶׁלֹא בָּא!

כָּאן מוֹצָאֵי הָעֶרֶב

כָּאן מוֹבָאֵי הַיַּעַר הַנָּסוֹג

אַיֶּלֶת־פֶּרַח וּפַיְּטָן

שֶׁלֹא רָצָה לִהְיוֹת צַיָּד.

מִשְׁכִיהוּ וְיָרוּץ מִמֶּנּוּ־וְהַרְחֵק

כַּאֲמִירוֹ שֶׁל עֵץ

אֲשֶׁר נוֹפוֹ מַרְקִיעַ וְנוֹטֶה אֶל חוּץ לַגָּן

עַד עִבּוּרוֹ בְּקַו הָאֹפֶק הַשּׁוֹתֵת.

כָּל הָעִתִּים עָלוּ עַל גְּדוֹתֵיהֶם

וְלִשְׁחָפִים קָרְעוּ הַלֹּבֶן הָאֶחָד

שַׁלַּמִּפְרָשׂ.

כָּל הַמְּקוֹמוֹת נִסּוֹטוּ מֵעַצְמָם־וָהָלְאָה

בְּאֵין רְחוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּתֶל וּטְפָחוֹת

וְרַק סֻלָּם פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר

וּמְסַהֲרֵר מִשְׁעֶנֶת גַּג נָטוּי

כִּבְכָל הַחֲלוֹמוֹת עַל חוּ־אָ־לוּ.

עַד שֶׁיִּסַּע – –

עַד שֶׁיִּסַּע הָעֶרֶב לְדַרְכּוֹ

וְיַשְׁאִירֵהוּ גֵא וּמַלְכוּתִי

כְּגֹבַהּ

וּמֶרְחָק.