אַתְּ צוֹפָה בִּזְכוּכִית הַמַּגְדֶּלֶת
אַתְּ יוֹסֵף בְּהֶפְלֵג חֲלוֹמוֹ
אַתְּ גֻּזְמַת הֲזָיוֹת לֹא־נֶחְדֶּלֶת
שׁוּלַמִּית הַבּוֹדָה אֶת שְׁלֹמֹה.
אַתְּ עוֹלָה בַּסֻּלָּם הַגָּבוֹהַּ
שֶׁל הַקֹּדֶשׁ הַנָּס מֵחֻלּוֹ
אֶרְאֶלִּית שֶׁהִסְכִּינָה לִשְׂבּוֹעַ
מִגְּלוּסְקָא אֲכוּלָה בַּחֲלוֹם.
הוֹ פִּנְכָּא! הוֹ פִּנְכָּא־דְרָקִיעַ!
לְבָנָה שֶׁל הַטָּף וְהַשִּׁיר!
לֹא הִרְהַבְתִּי לוֹמַר לָךְ: “זִרְקִיהָ!”
הֲאֶזְכֶּה לְשַׁלֵּם לָךְ נִשְׁיִי?
עַרְטִילַאי עַרְטִילַאי הוּא הַמֶּלֶךְ!
הֲתִשְׁכַּל חוּ־אָ־לוּ אֶת עָפְרָה? – –
מַה יָרֵאתִי מְאֹד פֶּן אֶהְיֶה לָךְ
שְׁטָר־שֶׁל־חוֹב שֶׁל חֲלוֹם לֹא־נִפְרָע.