אֲנִי הֶחָכָם מִכָּל אָדָם,

בְּלַיְלָה,

מַחְשָׁבוֹת שֶׁטּוֹרְפוֹת אוֹתִי בַּיּוֹם

כְּלוּדָר אַכְנִיעַ בִּשְׁנָתִי הַטְּרוּפָה,

רוֹבְצוֹת מְאֻלָּפוֹת לְרַגְלֵי

וּבְרֹךְ אֲלַטֵּף אֶת רַעֲמָתָן.

רַבּוֹתַי, חוֹקְרֵי חֲלוֹמוֹת וּפֹותְרֵיהֶם:

אֶצְלִי הַחֲלוֹם הוּא לֹא הַחִידָה,

אֶצְלִי הוּא הַפִּתְרוֹן.

בַּחֹשֶׁךְ אֲנִי מַתִּיר אֶת הַסְּפֵקוֹת

וְאֵין שִׁמְחָה גְּדוֹלָה מִשִּׂמְחַת הַשְּׂמִיכָה

שֶׁמְּכַרְבֶּלֶת אוֹתִי בְּאֹפֶן מְאֹד אִישִׁי,

בְּצֵאת סְפֵקוֹתַי הָאַחֲרוֹנִים לַחָפְשִׁי,

אֲנִי מְחַכֵּךְ אֶת כַּפּוֹת רַגְלַי הַקָּרוֹת,

מְאֻשָּׁר.

אֲנִי, הֶחָכָם בַּלַּיְלָה,

שֶׁעוֹקֵר כַּרִים וְטוֹחֲנָם

עַד לְסוֹף הַפִּעֲנוּחַ;

עַכְשָׁו, לִפְנוֹת בֹּקֶר, אֲנִי יָכוֹל סוֹף סוֹף לָנוּחַ.

עוֹד מְעַט יָבוֹא אוֹר הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל

יִבְרָא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ

וְכָל מַה שֶּׁבָּנִיתִי יִתְפּוֹרֵר

וְכָל מַה שֶׁהִרְדַּמְתִּי יִתְעוֹרֵר.