הָלַכְתִּי בַּהַלְוָיָה שֶׁל אָדָם מְפֻרְסָם.
אֶת הַצְּעִירִים לֹא הִכַּרְתִּי בִּגְלַל צְעִירוּתָם
וְאֶת הַזְּקֵנִים לֹא הִכַּרְתִּי בִּגְלַל הִזְדַּקְּנוּתָם.
לוֹ נֶעֱרַךְ לַי הַיּוֹם מִסְדַּר זִהוּי,
אֶת עַצְמִי הָיִיתִי מִתְקַשֶּׁה לְזַהוֹת.
הָיוּ חַיָּבִים לְהֵעָזֵר
בַּתְּמוּנוֹת שֶׁלִּי
שֶׁהוּפְצוּ בֵּין כָּל תַּחֲנוֹת חַיַּי,
בַּיָּמִים שֶׁהָיִיתִי מְבֻקָּשׁ.