בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי צוֹעֵק

אַתְּ מְעִירָה אוֹתִי

אַתְּ מַזְהִירָה אוֹתִי:

אִם תַּמְשִׁיךְ בַּסִּיּוּט

אַתָּה פָּשׁוּט תָּמוּת.

מְאוֹת אֲנָשִׁים הִשַּׁלְתִּי מֵעָלַי,

כְּאִלּוּ מֵאָז וּמִתָּמִיד הִתְכּוֹנַנְתִּי

לַפְּרִידָה הַגְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת.

אֲנִי צוֹעֵק

הֵם מַמְשִׁיכִים לִרְדֹּף אַחֲרַי

הָרְוָחִים מִצְטַמְצְמִים מְאֹד

וְאַתְּ מְעִירָה אוֹתִי.

אַתֶּם מַצְבִּיעִים עָלַי –

זֶה הָאִישׁ שֶׁעָלָה וְיָרַד

שֶׁבְּמוֹתוֹ וּבְחַיָּיו נִפְרַד.

לַיְשֹׁרֶת הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי מַגִּיעַ

כְּמוֹ שַׂחְיָן

שֶׁגִלֵּחַ אֶת שְׂעַר גּוּפוֹ

לִקְרַאת הַמִּשְׁחֶה הָאוֹלִימְפִּי

הַקּוֹבֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ בַּדֵּרוּג.