כְּשֶׁאָדָם מַגִּיעַ לִסְתַו

חַיָּיו

הוּא מְחַדֵּד אֶת סִיּוּטָיו,

זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה לִי עַכְשָׁו.

עוֹד מְעַט אֶשָּׂא אֶת נְאוּם חַיַּי

מֵעֵין נְאוּם שֶׁל סִכּוּם

וְאֵין לִי כֹּחַ לָקוּם –

רֹאשִׁי כָּבֵד, רַגְלַי כְּבֵדוֹת –

אוּלַי כָּל מַה שֶׁהָיָה לוֹמַר

נֶאֱמַר – יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת –

נֶאֱמַר וְנִגְמַר, פָּשׁוּט מְאֹד,

וּמִלִּים נֱעֶתָקוֹת.