הַבֵּן הַצָּעִיר חוֹזֵר הַבַּיְתָה לְחֹדֶשׁ.

אֶת הַחֶדֶר שֶׁלּוֹ הַיָּשָׁן

נִפְתַּח וּנְאַוְרֵר – כָּאן הוּא יִישַׁן –

וּכְבָר אֲנִי רוֹאָה אֶת עַצְמִי

בַּלַּיְלָה עַל בְּהוֹנוֹת,

נִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל בְּנִי

שֶׁרוֹצֶה בְּעִלּוּם שֵׁם

כְּדֵי לִבְדֹּק אִם הָרוֹפֵא נוֹשֵׁם.