לְפִי הַצִּלּוּמִים אַתְּ לְגַמְרֵי נְקִיָּה –

אֵיזֶה יֹפִי –

לֹא הַרְבֵּה אֲנָשִׁים

מְאַלְּצִים אֶת הַמָּוֶת לָסֶגֶת.

אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ הַרְבֵּה שָׁנִים

הִזְדַּמֵּן לָנוּ לֹא פַּעַם

לְהִפָּגֵשׁ

שָׁתִינוּ קָפֶה

עִשַּׁנוּ סִיגַרְיוֹת

הוּא הַיָּחִיד שֶׁלּא הֵעִיר לִי עַל הָעִשּׂוּן.

עִתּוֹנִים אָהַב לִקְרֹא

הוּא הִרְבָּה לִצְחֹק

וְלִמְּחֹק שֵׁמוֹת בַּפִּנְקָס.

אֲנִי מֵכִין אֶת עַצְמִי

לִּפְגִישָׁה הַבָּאָה בֵּינֵינוּ –

רְשִׁימָה שֶׁל נוֹשְׂאִים מְשֻׁתָּפִים,

אַתְּ רְשׁוּמָה אֶצְלִי.