זֶה מַה שֶׁנִּשְׁאַר לְאַחַר שֶׁנִּכְלָא הַגֶּשֶׁם
וְהַמְעַט שֶׁחִלְּצוּ שָׁם מֵהַתֵּבָה
גַּם הוּא כְּבָר נִרְקַב וְנִגְמַר
עַל פִּי מַה שֶּׁרָאִיתִי לַמְּרַגְּלוֹת הָהָר.
בַּעֲבוּר דְרַאם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם,
הִצִּיעַ לִי יֶלֶד יוֹנָה רָפָה
וְלֹא יָפָה שֶׁהִתְעַיְּפָה בִּמְעוּפָהּ,
שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְרַגְּלָה
לִמְצֹא מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ.
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהֵם זִהוּ אוֹתִי בִּמְעֻרְפָּל
לְפִי מַבָּטִי הַמְיֻמָּן וְהַמְשֻׁכְפָּל –
מַבָּט שְׁמֵימִי שֶׁל שׁוֹחֵר שָׁלוֹם יָדוּעַ,
שֶׁצָּבַר נִסָּיוֹן מְסֻיָּם בְּיוֹנִים וּבַעֲלֵי זַיִת,
וְאֶת כָּל הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה מֵבִיא אִתּוֹ מֵהַבַּיִת.
לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף קָטָן
וְלֹא הָיָה לִי זְמַן לְפִי שְׁעוֹן יֶרֶוָאן,
בְּקֹשִׁי הִסְפַּקְתִּי לוֹמַר דְּבָרִים קְצָרִים
כְּאוֹרֵחַ חָשׁוּב וּכְנָצִיג בָּכִיר שֶׁל דּוֹר הַפְּלַּגָּה
שֶׁאֵין לוֹ רֶגַע מְיֻתָּר לְהַפְלִיג בִּדְבָרִים:
יְלָדִים יְלָדִים
אֲבוּדִים אֲבוּדִים
אוּלַי אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים
שֶׁהַיָּמִים הֵם יְמֵי הַמַּיִם הַכְּבֵדִים.