אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהִשָּׁמַע קְדוֹרָנִי מִדַּי –
קְדוֹרָנִי זֶה לֹא אֲנִי, מַמָּשׁ לֹא.
אֲבָל רָאִיתִי בַּטֶּלֶוִיזְיָה קַרְחוֹן
שֶׁהָיָה וְאֵינֶנּוּ
וְהִתְחַלְתִּי לַחֲשֹׁב מַחְשָׁבָה זָרָה
עַל כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה,
עַל עֶצֶם מַעֲשֶׂה הַבְּרִיאָה
וְזֹאת לֹא מַחְשָׁבָה בְּרִיאָה
זֹאת מַחְשָׁבָה חוֹלָנִית,
וְאוּלַי אֲפִלּוּ שְׂמֹאלָנִית.
הַאִם עוֹד מְעַט תֹּהוּ וְחֹשֶׁךְ?
הָיִיתִי רוֹצֶה דַּוְקָא לְהַרְגִּיעַ
אַךְ מַי יכוֹל לְהַבְטִיחַ שֶׁהָרָקִיעַ
יַמְשִׁיךְ לְהַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם
וְשֶׁהַמַּיִם יַמְשִׁיכוּ לְהִקָּווֹת מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם –
אֶפְשָׁר רַק לְקַוּוֹת –
בְּלִי שֶׁרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת.
מִי שֶׁמְּדַבֵּר כָּמוֹנִי בִּגְּנוּת הַטִּיחַ
לֹא יָכוֹל לְהַבְטִיחַ אֶלָּא אֲבַטִּיחַ
בַּקַּיִץ שֶׁמִּתְקָרֵב
הָאֲבַטִּיחִים חוֹזְרִים, הֵם יַחְזְרוּ,
אֲנִי מִתְעָרֵב.