פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא הַמֵּת הֲכִי חַי בְּתוֹכֵנוּ.

עָבַר זְמַן, הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה אָכְלוּ

אֶת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הַיָּפוֹת, וְהַיּוֹם אֲנִי חוֹשֵׁב

שֶׁהוּא הַמֵּת הֲכִי מֵת.

אִם הוּא עֲדַיִן מִתְהַפֵּך בְּקִבְרוֹ – אֵינֶנִּי שֹׁומֵעַ,

אֵינֶנִּי יוֹדֵע הֲתִחְיֶינָה הָעֲצוּמוֹת הָאֵלֶּה.

וְהִנֵּה רַעַשׁ, וְהִנֵּה שֶׁקֶט

בַּמִּכְרוֹת

שֶׁנִּנְטְשׁוּ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ.

אוּלַי כְּבָר בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה

אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין מִבַּעַד לֶעָשָׁן הַקָּלוּשׁ

שֶׁלּא נִתְקַבְּלָה הַמִּנְחָה

וְלֹא נִרְצָה הַקָּרְבָּן –

סְרָק, סְרָק.

וּלְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרָעוֹת נוֹלְדָה

הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה.

כְּאִלּוּ לֹא נוֹדַע מַי הִכָּהוּ

וְזִקְנֵי הָעִיר עוֹמְדִים עַל עָמְדָם

כָּל הַזְּקָנִים הָאַשְׁמָאִים

רוֹחֲצִים אֶת יְדֵיהֶם וְאוֹמְרִים –

“יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ”.

כְּאִלּוּ הַכְּתֹבֶת לֹא הָיְתָה בָּאֲוִיר

עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶּׁהוּא הֶחְוִיר.

הֵם בְּסַךְ הַכֹּל, בְּרִיצַת רַגְלַיִם לְהָרַע,

רַק סִמְּנוּ אֶת הַמַּטָּרָה.