יֵשׁ רֶגַע אֶחָד שֶׁל מֹרֶךְ שֶׁלּא אוּכַל לִשְׁכֹּחַ
וְעָלָיו אֲנִי מְנַסֶּה לְכַסּוֹת
כְּמוֹ חַדְרָנִית בְּמָלוֹן שֶׁתִּמְתַּח וּתְכַסֶּה בַּבֹּקֶר
אֶת הַמִּזְרָן הַמֻּכְתָּם לִקְרַאת הָאוֹרְחִים הַחֲדָשִׁים.
גַּם הֶחָבֵר הַוָּתִיק, מֵהָאָבוֹת הַמְּיַסְּדִים, מְכַסֶּה
אֶת בָּשְׁתּוֹ בָּעֲרֵמָה שֶׁל מָקָרוֹני אוֹ שֶׁל מְחִית תַּפּוּחֵי אֲדָמָה,
שֶׁמַּסְתִּירָה אֶת קְצִיצַת הַבָּשָׂר, כִּי הַיּוֹם אֵין לוֹ
שְׁמוֹנָה וָחֵצִי שְׁקָלִים לְשַׁלֵּם.
הֶחָבֵר לוֹבֵשׁ חוֹל, עוֹדוֹ כְּבַד נַעֲלַיִם וְעַיֵּף עַד בְּלִי קֵץ,
כָּל חַיָּיו לֹא הָיָה לוֹ מַה לְהַסְתִּיר, בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ,
הָאֻמָּה לֹא שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ “מִי אַתָּה”,
הוּא מַמָּשׁ לֹא מְעַנְיֵן אֶת הָאֻמָּה בְּרֶגַע זֶה.
הוּא דּוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא מַגַּשׁ הָעֲלוּמִינְיוּם
(נַעַר הָיָה וְגַם זָקֵן),
שֶׁעָלָיו נִתֶּנֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם
עִם הַקְּצִיצִניוֹנוּת הַזֹּאת תַּחַת עָרֵמָה שֵׁן פּוֹסְט-פִּירֶה
וּבִימֵי שֵׁנִי וּרְבִיעִי תַּחַת פּוֹסְט-פַּסְטָה שְׁטוּפַת מַיִם.