וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן

שֶׁהָיָה עֶלֶם חֲמוּדוֹת

וּפִתְאוֹם הִשְׁמִין כְּמוֹ חֲזִיר

אָכַל מֶקְדּוֹנַלְדְּס

אֲכָל הַרְבֵּה

פִּיצוֹת, אָכַל אֶת הָאָרֶץ כְּמוֹ אַרְבֶּה,

לֹא יָדַע שֹׂבַע.

כָּל רוֹאֵהוּ הִתְקַלֵּס בּוֹ –

שָׁמֵן וְשָׁמֵן.

לֹא טוֹב לְהֵרָדֵם עַל בֶּטֶן מְלֵאָה,

אֲבָל הוּא אָכַל גַּם לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

הַצָּרֶבֶת עִנְּתָה אוֹתוֹ

הַבְּחִילָה הִמְאִיסָה אֶת מְנוּחָתוֹ

סִיּוּטִים עָטוּ עָלָיו

וּבִעוּתִים רָדְפוּ אוֹתוֹ,

וַיִּשְׁמַּן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעַת,

הֶרְצְל וּבֶן-גּוּרְיוֹן הוֹפִיעוּ בַּחֲלוֹמוֹ

וְקָרְאוּ בִּשְׁמוֹ – יְשֻׁרוּן, יְשֻׁרוּן,

וְהוּא כְּבָר לֹא הָיָה רָגִיל לִשְׁמוֹת חִבָּה –

יְשֻׁרוּן הַשָּׁמֵן בַּבֶּטֶן יֵשׁ לוֹ בֵּן –

שָׁמֵן וְשָׁמֵן.