הַבֹּקֶר שָׁמַעְתִּי בָּרַדְיוֹ
שֶׁדַּיָּג סִינִי שֶׁלָּהּ מִיַּם סִין צַב יָם
בֵּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה,
הַדַּיָּג – כָּךְ נִמְסָר – עָמַד לְהָכִין מִמֶּנּוּ מָרָק,
הַסּוֹף הָיָה טוֹב. גִּמְלַאי סִינִי
שִׁלֵּם לַדַּיָּג שִׁבְעִים דוֹלָר (שֶׁהֵם הַרְבֵּה מְאוֹד כֶּסֶף בְּסִין),
וּפָדָה אֶת הַצָּב
מִתּוֹךְ הִזְדַּהוּת שֶׁל וָתִיקִים, קָרוֹב לְוַדַּאי.
וּבְכָל הַסִּפּוּר הַיָּפֶה הַזֶּה,
עַל יְסוֹדוֹת הַזְּמַן וְהַתְּנוּעָה שֶׁבּוֹ,
יֵשׁ גַּם פִּתְרוֹן נוֹסָף, אוּלַי מְעַט רַגְשָׁנִי וְלֹא לְגַמְרֵי רַצְיוֹנָלִי,
לַפָּרָדוֹקְס שֶׁל זֶנוֹן.
אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,
אֵין כְּמוֹ שִׁירִים לְפָּרָדוֹקְסים.