שָׁלוֹם, אֲנִי קוֹף נִסּוּיִים מֵאַפְרִיקָה,

הֵבִיאוּ אוֹתִי לְכָאן מִמָּאוּרִיצְיוּס.

אֲנִי קוֹף פָּשׁוּט,

לֹא מַשֶּׁהוּ,

סָתַם מָקוֹק אֲרַך זָנָב.

נָעִים מְאוֹד, בֵּינְתַיִם אֵין לִי שָׁם

אֲבָל יֵשׁ לִי מִסְפָּר שֶׁנָּתְנוּ לִי חוֹקְרַי וְאוּלַי

בְּקָרוֹב יִתֵּן לִי חוֹקֵר חָבִיב גַּם שָׁם חִבָּה;

זֶה בְּהֶחְלֵט אֶפְשָׁרִי בִּתְנָאֵי הַקִּרְבָה

שֶׁמִּתְפַּתְּחִים אֶצְלֵנוּ, כָּאן בַּמַּעְבָּדָה.

מֵאָז שֶׁסּוֹחֲרֵי הַחַיּוֹת הִשְׁלִיכוּ עָלַי רֶשֶׁת

בַּיַּעַר, לֹא רָאִיתִי אוֹר שֶׁמֶשׁ,

גַּם אֶת אִמָּא שֶׁלִּי לֹא רָאִיתִי

וַאֲנִי רַק בֶּן שָׁנָה.

זֶהוּ זֶה: לְאַפְרִיקָה אֲנִי כְּבָר לֹא חוֹזֵר.

עַכְשָׁו אֲנִי מְסֻגָּר בַּמַּעְבָּדָה הַנֵּאוֹנִית,

מוֹחִי הַפָּעוּר חָדוּר בְּכָל הַצִּנּוֹרוֹת הָאֵלֶּה

אֲבָל גַּם בְּהַכָּרַת שְׁלִיחוּת עֲמֻקָּה.

אֲנִי כְּבָר הֵבַנְתִּי אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלָכֶם –

עַד שֶׁלּא תְּסַיְּמוּ לְרַפֵּא

אֶת כָּל מַחֲלוֹת הַטְלָפַיִם שֶׁלָכֶם וּמַחֲלוֹת הַפֶּה

לֹא תַּפְסִיקוּ לְנַסּוֹת אוֹתִי.

אֲבָל יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה מִכֶּם:

בַּמַּסָּע הַמְּשֻׁתָּף שֶׁלָּנוּ בְּשֵׁרוּת הָאֳנוּשׁוֹת

אוּלַי רַק תִּשְׁתַּדְּלוּ, בְּבַקָּשָׁה,

לִהְיוֹת קְצָת יוֹתֵר אֱנוֹשִׁיִּים.