אִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה שֶׁהִיא תָּנוּחַ רַק בַּקֶּבֶר.

אִמָּא שֶׁלִּי, מְנוּחָתָהּ עֵדֶן, כְּבָר בַּקֶּבֶר יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה, בַּת

חֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע הָיְתָה

בְּמָוֹתָהּ, עַד הַיּוֹם אֲנִי לֹא מֵבִין

מַה בְּדִיּוּק בָּעַר לָהּ,

וְעַד הַיּוֹם הִיא לֹא נָחָה.

עַל פִּי מַה שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת אִתִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן,

וְעַל פִּי הֵשְּׁלִיחֻיּוֹת שֶׁהִיא מְטִילָה עָלַי,

הִיא בְּהֶחְלֵט לֹא נָחָה, אֵיךְ אֲנִי יְכוֹלָה לָנוּחַ.

גַּם בֶּן-גּוּרְיוֹן לֹא נָח.

לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים מֵתָה דּוֹדָתִי צִפּוֹרָה, אֲחוֹת אִמִּי,

וְנִקְבְּרָה בְּקִבּוּץ מָעֹז חַיִּים, שֶׁאוֹתוֹ יִסְּדָה

כְּמוֹ שֶׁבֶּן-גּוּרְיוֹן יִסֵּד אֶת הַמְּדִינָה הַזֹּאת.

שָׁם הָרֵי בָּשָׁן, וּמִטַּת מוֹתָה עוֹבֶרֶת לְאִטָּהּ

עַל פְּנֵי הֶהָרִים, הָעֲצַלְתַּיִם הֵם כְּמוֹ בַּקַּיִץ

הַבִּלְתִּי נִסְבָּל שֶׁל עֵמֶק בֵּית שְׁאָן, וְאֵין חִפָּזוֹן מֵהַגֶּשֶׁם הַכָּבֵד.

עָמַדְתִּי שָׁם בָּעֵמֶק, בַּבֹּץ הַשָּׁקֵט, הִסְתַּכַּלְתִּי מִקָּרוֹב עַל דּוֹדָתִי צִפּוֹרָה

בְּרִדְתָּהּ,

וְשָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי עַל פִּי הַקֶּבֶר לָמָּה רַק אִמָּא שֶׁלִּי,

שֶׁהָיוּ לָהּ שֶׁמּוֹנֶה אֲחָיוֹת

וּשְׁנֵי אַחִים, לָמָּה רַק הִיא לֹא נָחָה – וְצִפוֹרָה כֵּן.

אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה הַבְּכוֹרָה, אִמִּי, אֵיךְ אֲנִי יְכוֹלָה לָנוּחַ,

וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי בֶּן זְקוּנֶיהָ, אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לָנוּחַ,

וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהִיטְלֶר לֹא הָרַג אוֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר בִּקֵּר בָּעֲיָרָה הַפּוֹלָנִית

שֶׁלָּהּ, רָפָלוּבְקָה,

וְהוֹרִיד אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ, בַּגֶּשֶׁם, אֱלֵי קֶבֶר אַחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהָ.