הַשְּׁרִיקָה, הַשְּׁרִיקָה הַהִיא,

כְּבָר לֹא נִשְׁמַעַתּ כָּאן עוֹד.

הַשְּׁרִיקָה שֶׁל הַשְּׁכוּנָה

שֶׁל הַכִּתָּה

שֶׁל הַקֵּן בַּתְּנוּעָה

הָיוּ גַּם מִשְׁפָּחוֹת שֶׁהָיְתָה לָהֶן שְׁרִיקָה

מִשֶּׁל עַצְמָן, אֲבָל הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא הָיוּ יֵקִים.

שְׁרִיקָה מִיָּם לְיָם, מִמִּרְפֶּסֶת לְמִרְפֶּסֶת,

אֲנִי שׁוֹרֵק – סִימָן שֶׁאֲנִי שַׁיָּךְ.

הִיא נִתְּרָה, הַשְּׁרִיקָה, עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

וְנָקְשָׁה – שָׁרַק אוֹ לֹא שָׁרַק –

וְאַתְּ פּוֹתַחַת לֶאֱסֹף אוֹתָהּ פְּנִימָה כְּמוֹ צִפּוֹר שֶׁשָּׁבָה

וְלָרוּץ אִתָּה בַּמַּדְרֵגוֹת

אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתַי.

לַאֲהוּבָתִי, הַיַּלְדָּה יָעֵל, שָׁרַקְתִּי אֶת

הַקּוֹנְצֶ’רְטוֹ מִסְפָר 21 שֶׁל מוֹצַרְט, הַחֵלֶק הַשֶּׁנִי,

הֶחָלִיל נִכְנַס בִּפְסַנְתֵּר הַקֶּסֶם,

שְׁרִיקוֹת חֲדָרִים.

הַשְּׁרִיקָה מֵהַמּוֹנפוֹר שֶׁזּוֹחֶלֶת בַּנַּחַל,

נִכְרֶכֶת כְּמוֹ הַנָּחָשׁ הַמַּדִּיחַ

סְבִיב גִּזְעֵי הָאַלּוֹנִים

אוֹ אוּלַי זוֹ הָרוּחַ

שֶׁאֶת מַנְגִּינָתָהּ מִי יֵדַע,

שֶׁרֵיקוֹת עֲדָרִים.

עַכְשָׁו כְּבָר אֵין שׁוֹרְקִים.

כִּי מְעַט מְאוֹד אֲנָשִׁים מַרְגִּישִׁים שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת שַׁיָּכִים.