אִם חֶבֶל טַבּוּר יִמְשְׁכֵנִי אַחֲרָיו וְאָרוּצָה,

אָשׁוּב אֶל עֲיָרַת הֻלַּדְתִּי הַקְּטַנָּה – רָפָלוּבְקָה –

מִגְבוֹּל אוּקְרָאִינָה פּוֹלִין שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיִיתִי בָּהּ.

אָבִי יַעֲקֹב הָיָה אָמַּן הַסִּפּוּר,

נֶאֶסְפוּ מִמֶּרְחַקִּים לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָיו

וְהוּא הֶעֱמִיד אֶת עֲרִיסָתִי שָׁם.

אָבִי יָלַד אוֹתִי בְּרָפָלוּבְקָה

וּבְחֶבֶל הַסִּפּוּר הוּא מָשַׁךְ אוֹתִי אֵל הַמָּקוֹם

שֶׁגָּדְלוֹ כְּגֹדֶל הַפִּהוּק

(גרויס ווי אַ גנעץ),

מֵרֶגַע שֶׁפָּעַרְתָּ אֶת הַפֶּה וְעַד שֶׁסָּגַרְתָּ אוֹתוֹ

כְּבָר עָבַרְתָּ אֶת כָּל הָעֲיָרָה.

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי חוֹזֵר מֵהַמְּלַמֵּד, יֶלֶד בֶּן אַרְבַּע,

הֲכִי קָטָן בַּחֶדֶר,

הָיִיתִי מַקִּיף אֶת הַכְּנֵסִיָּה הַפְּרָבוֹסְלָבִית

שֶׁהִתְנוֹסְסָה עַל תֵּל

עַשְׂרוֹת פְּעָמִים בְּיוֹם הִקַּפְתִּי

וְהָיִיתִי אוֹמֵר – חֻרָבָּן עָלָיִךְ –

(אַ חורבן אויף דיר)

בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁסּוֹף הַכְּנֵסִיָּה לִשְׁקֹעַ.

בְּסוֹף הַמִּלְחָמָה הַהִיא, בְּעִיר הֻלַּדְתִּי, רְחוֹבוֹת,

הָיִיתִי בֶּן חָמֵשׁ,

קְרֹא לִי אָבִי לְהִתְיָעֲצוּת דְּחוּפָה, אַבָּא הָיָה גַּם פֵּדָגוֹג גָּדוֹל.

מַה דַּעְתְּךָ, שָׁאַל, שֶׁנַּחֲלִיף אֶת שָׁם מִשְׁפַּחְתֵּנוּ

מִשְּׁנַיְדֶּר לַשָּׂרִיד.

לָמָּה דַּוְקָא שָׂרִיד, שָׁאַלְתִּי.

כִּי נוֹתַרְנוּ הַשָּׂרִיד הָאַחֲרוֹן לְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ, הֵשִׁיב.

בֶּהָלָה עֲצוּמָה תָּקְפָה אוֹתִי בִּשְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם,

הִסְתַּכַּלְתִּי מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַמִּטְבָּח

לִרְאוֹת אֶת כָּל הָעוֹלָם מַחְשִׁיךְ עָלֵינוּ.

הַאִם יֵשׁ עֲדַיִן חַיִּים בַּחוּץ

אוֹ שְׁנֵינוּ, אָבִי וַאֲנִי, נוֹתַרְנוּ כָּאן הָאֲנָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים.

בְּשִׁלְהֵי אוֹגוּסְט, 1942, הוּבְלוּ כָּל יְהוּדֵי רָפָלוּבְקָה הַיְּשָׁנָה

וְרָפָלוּבְקָה הַחֲדָשָׁה וְאוֹלִיזַרְקָה וְזָ’לוְּצק וְהַסְּבִיבָה

אֶל פַּאֲתֵי הַיַּעַר, בַּדֶּרֶךְ לִכְפַר סוֹכוֹבוֹלָה,

אֶל הַבּוֹרוֹת שֶׁהוּכְנוּ מֵרֹאשׁ, וְנוֹרוּ שָׁם כֻּלָּם בְּעָרְפָּם.

אֲנִי עֲדַיִן שָׁם בַּיַעַר, עַכְשָׁו אַתֶּם מְבִינִים אוֹתִי,

מַשְׁקִיף אֶל גֵּיא הַהֲרִיגָה,

וּמִתְאַמֵּץ לְזַהוֹת אֶת סָבְתָא שֶׁלִּי, בַּתְיָה לֵאָה,

וְאֶת סַבָּא שֶׁלִּי, שְׁלֹמֹה יַעֲקֹב, הָרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁלָּהֶם,

הָרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלִּי,

רֶגַע לִפְנֵי שֶּׁהֵם נוֹתְנִים לָנוּ, לְאָבִי וְלִי,

אֶת שָׁם מִשְׁפַחְתֵּנוּ.