בְּעֶזְרַת הַמִּשְׁקֶפֶת, מִן הַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַיָּצִיעַ,

אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת בְּבֵרוּר אֶת הַמְּחַצְצֵר שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת.

שָׁנִים רַבּוֹת לֹא רְאִיתִיו,

מֵאָז שֶׁנִּגַּנּוּ יַחַד בַּתִּזְמֹרֶת הַנֹּעַר,

אֲפִלּוּ בְּעֶזְרַת הַמִּשְׁקֶפֶת, אֲנִי מִתְקַשֶּׁה לְזַהוֹת אוֹתוֹ בְּבִטָּחוֹן,

כִּי הוּא נִרְאֶה לִי צָעִיר, בְּלִי קֶמֶט אֶחָד עַל פָּנָיו.

לוֹ הָיִיתִי נַגַּן חֲצוֹצְרָה בַּתִּזְמֹרֶת,

הִיא הָיְתָה מִתְאַהֶבֶת בִּי תֶּכֶף וּמִיָּד, הַצֵּ’לָנִית הַיָּפָה,

שֶׁאֲנִי מְאֹהָב בָּהּ, כַּנִּרְאֶה, וְלֹא מֵהָעֶרֶב.

אֵין לָהּ, כַּמּוּבָן, מֻשָּׁג שֶׁאֲנִי מִתְרַכֵּז בָּהּ עַכְשָׁו,

הִיא לֹא יְכוֹלָה לָדַעַת שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל לָהּ

מִתַּחַת לַשִּׂמְלָה,

שֶׁמֻּפְשֶׁלֶת אֶל רוּם יְרֵכֶּיהָ בְּעֵת

הַנְּגִינָה שֶׁל הַפֶּרֶק הַשֵּׁנִי מִתּוֹךְ הַסִּימְפוֹנְיָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל שׁוּמַן,

הִיא וַאֲנִי מְשַׁיְּטִים עַל מֵי נְהַר הָרַיְן,

וַאֲנִי מְשֵּׁיט לָהּ שָׁם בֵּין יְרֵכֶיהָ

וְשֶׁר כְּמוֹ הַצֶּ’לוֹ שֶׁשָּׁר כָּמוֹנִי.