יוֹסֵף כִּמְעַט לֹא הִסְפִּיק לִהְיוֹת בַּבּוֹר

וְלָכֵן גַּם לֹא הִסְפִּיק לַעֲמֹד כָּמוֹנִי עַל יִתְרוֹנוֹתָיו.

מַה שֶׁרוֹאִים מִבּוֹר לֹא מַמָּשׁ רוֹאִים מִמָּקוֹם אַחֵר:

פִסַּת שָׁמַיִם כְּחֻלָּה וְהִיא כָּל הַשָּׁמַיִם ויותר;

עָנָן קָטָן שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְקַדֵּר –

מָתַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה הִתְרַכַּזְנוּ בְּעָנָן אֶחָד

וּמַה כָּל כָּךְ מְיֻחָד בְּעָנָן קָטָן שֶׁבָּא וְעוֹבֵר –

רַק בַּבּוֹר אַתָּה מִתְעַלֵּף

מִמֶּנוּ; רוֹאִים כּוֹכָבִים שֶׁלּוֹקְחִים אוֹתְךָ

הֲכִי גָּבוֹהַּ

וְצִפּוֹר שֶׁלּוֹקַחַת אוֹתָךְ הֲכִי רָחוֹק.

בַּבּוֹר, גַּם הַשְּׁמִיעָה מִתְחַדֶּדֶת

וְהִיא מִתְיַדֶּדֶת

עִם הַסְּבִיבָה.

פִּתְאֹם שׁוֹמְעִים צְחוֹקִים מִמֶּרְחַקִּים

וְשׁוֹמְעִים קוֹלוֹת בְּכִי מְחוּקִּים

כָּל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁכְּבָר לֹא מִתְאַמְּצִים לִשְׁמֹעַ בְּדֶרֶךְ כְּלָל.

וְכָל הַזְּמַן נִדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ צְעָדִים.

לָכֵן מֵחוֹבָתִי לְהַזְהִיר:

מַי שֶׁיִּתְנַדֵּב לְהַעֲלוֹתֵנִי מִן הַבּוֹר

אַל יְצַפֶּה מִמֶּנִּי לְהַכָּרַת טוֹבָה.