בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן יֵשׁ לִי הַרְבֵּה חֲוָיוֹת.

כָּכָה זֶה כַּאֲשֶׁר חוֹזְרִים לִחְיוֹת

וְנִפְטָרִים סוֹף-סוֹף מֵהַמְּאַבְטְחִים

וּמִכָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁסּוֹגְרִים מֵאֲחוֹרֶיךָ דֶּלֶת

וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִים וּפוֹתְחִים.

שָׁלוֹם, כְּבוֹד הַשַּׂר,

לְהַתְרָאוֹת, כָּבוֹד הַשַּׂר.

מִשִּׁעְבּוּד לִגְּאֻלָּה, מַי הָיָה מַאֲמִין:

גְּאֻלָּה בְּגִילִי, לָה-לָה-לָה וְלִי-לִי-לִי.

כֵּן, אֲנִי שָׁר; הָאַנְטֶנוֹת שֶׁלִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּבוֹהוֹת

קוֹלֵט וּמְשַׁדֵּר

הַמֵּחוֹשִׁים יוֹתֵר רְגִישִׁים לַאֲנָשִׁים

בָּעִקָּר לַאֲנָשִׁים עִם מֵחוֹשִׁים.

פִּתְאוֹם הֵם מִתְעוֹרְרִים לָהֶם, הַחַיְשָׁנִים הַבַּיְשָׁנִים,

הֵם מְזַהִים אֶת כָּל הַיְּשִׁישִׁים

בַּתּוֹר שֶׁל קֻפַּת חוֹלִים.

הָאָחוֹת בַּמִּרְפָּאָה מְאוֹד שְׂמֵחָה לִקְרָאתִי

סוֹף-סוֹף רוֹאִים פָּנִים חֲדָשׁוֹת.

אֲנִי כְּבָר מַכִּירָה כָּאן אֶת כֻלָּם לְפִי הָאֲנָחוֹת.

לְפִי הַיָּדַיִם הַנָּחוֹת בְּחֵיקָם.

בִקַּשְׁתִּי לִמְחוֹת עַל שִׂמְחָתָהּ,

שִׂמְחָה מֻקְדֶמֶת, לְטַעְמִי.

לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה עִנְיָן גָּדוֹל

מִבְּדִיקַת כּוֹלֶסְטֶרוֹל, בְּסַךְ הַכֹּל.

לֹא אָמַרְתִּי מִלָּה, כִּי הָיְתָה לִי תְּחוּשַׁת בֶּטֶן

שֶׁאוּלַי בְּכָל זֹאת אֲנִי מִצְטָרֵף לְמִסְדַר

נוֹתְנֵי הַדָּמִים וְהַשֶּׁתֶן.