עַד שֶׁסִּפַּרְתְּ לִי אֶתְמוֹל,

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁשְׁתֵּי יוֹנִים,

הִתְחִילוּ לְקַנֵּן בִּקְבִיעוּת עַל גַּג בֵּיתֵנוּ

כְּבָר לִפְנֵי שָׁנָה.

הַבֹּקֶר יָצָאתִי בְּעַצְמִי לִבְדֹּק הַאִם הֵן עֲדַיִן שָׁם

וְרָאִיתִי אוֹתָן מִסְתַּדְּרוֹת

כְּמוֹ (כָּאן אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הַדִּמּוּי הַמְדֻיָּק)

בְּדִיּוּק כְּמוֹ זוּג יוֹנִים – מַקּוֹר אֶל מַקּוֹר,

הַזְּנָבוֹת רוֹטְטִים, וְהָעִיר הַלְּבָנָה הִשְׁאִילָה לָהֵן

פִסַּת לֹבֶן תָּכֹל כְּרֶקַע, כְּאִלּוּ הַכֹּל מוּכָן לְצִלּוּם.

קָרָאתִי לָךְ לָבוֹא וְלִרְאוֹת אֶת הַזּוּג הַזֶּה

אֲבָל מִיָּד הִצְטַעַרְתִּי.

בְּוַדַּאי תַּחְשְׁדִי בִּי שֶׁרָצִיתִי לְהַגִּיד לָךְ מַשֶּׁהוּ מְרֻמָּז עַל שְׁנֵינוּ

וַאֲנִי תָּמִיד הִסְתַּיַּגְתִּי

מִסְּמָלִים כֹּה הֲמוֹנִיִּים

כְּמוֹ הַסְּמָלִים הַיּוֹנִיִּים.

פֶרְנַנְדּוֹ פֵּסוֹאָה שִׁכְנֵעַ אוֹתִי, שֶׁגַּם מִן הַחַלּוֹן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר

צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַיּוֹנִים כְּפִי שֶׁהֵן, יוֹנִים וְתוּ לֹא.

אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְהַקְדִּישׁ לָהֵן כַּמָּה מִלִּים

וְאֵין צֹרֶךְ בְּמַשְׁמָעֻיּוֹת וְאֵין צֹרֶךְ בִּסְמָלִים.