כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים אֶת כְּפָר גִּלְעָדִי, מֵעֵבֶר לַמַּחְצָבָה,

בְּדַרְכֵּנוּ לְמַרְגָּלִיּוֹת, בַּלַּיְלָה,

בֵּיתֵנוּ עֲדַיִן סָמוּי מֵהָעַיִן

וְאוֹרוֹת הַמּוֹשָׁב עוֹשִׂים מַאֲמָץ חָרְפִּי לְהַבְלִיחַ.

זֹאת שְׂרֵפָה! – אֲנִי אוֹמֵר לָךְ – וְהֶעָשָׁן הַכָּבֵד שֶׁמִּתְאַבֵּךְ

מְכַסֶּה אֶת רֶכֶס מְנָרָה וְשִׁפּוּלָיוֹ

וְנִטְפָּל כִּסְמַרְטוּט אֶל גַּלְגַּלֵּי הַמְּכוֹנִית.

זֹאת לֹא שְׂרֵפָה! – אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי – זֶה עָנָן נָמוּךְ

שֶׁגּוֹהֵר עַל הַבָּתִּים וּמַחְבִּיא אוֹתָם בְּתוֹכוֹ עַד לַבֹּקֶר הַמְּאֻחָר.

וַאֲנַחְנוּ מִתְוַכְּחִים עַד שֶׁשַּׁעֲרֵי הַמּוֹשָׁב נִפְתָּחִים

וּבוֹלְעִים אוֹתָנוּ בְּתוֹךְ המַאְפֵּלִיָה הַזֹּאת שֶׁמִּזְדַּחֶלֶת אֶל מִתַּחַת לַדֶּלֶת.

הַוִּכּוּחַ הַזֶּה – שְׂרֵפָה מִתַּחַת אוֹ סְעָרָה מֵעָל –

מְסַכֵּם הֵיטֵב לְדַעֲתִי, אֶת הַשֹּׁנִי בִּרְאִיַת הָעוֹלָם שֶׁלָּנּוּ, שֶׁלְךָ וְשֶׁלִּי.

נ"ב: בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה הָיָה עָנָן. שׁוּב צָדַקְתְּ.