שְׁבוּעַיִם לְאַחַר שֶׁהִכַּרְנוּ – הִתְחַתַּנּוּ.

אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לוֹמַר שֶׁזּוֹ הָיְתָה אַהֲבָה מִמַּבָּט רִאשׁוֹן,

וּמַבָּט שֵׁנִי מֵעוֹלָם לֹא הֵעַפְנוּ כִּי לֹא מַמָּשׁ הִתְעַיַּפְנוּ זֶה מִזֶּה.

כֻלָּם אָמְרוּ שְׁאֵלֶּה נִשּׂוּאִים חֲטוּפִים מִדַּי,

קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁיַּחְזִיקוּ מַעֲמָד, אוּלַי שָׁנָה-שְׁנָתַיִם

לְכָל הַיּוֹתֵר

וּמֵאָז אֲנִי לֹא מְוָתֵּר

–אֲנַחְנוּ יַחַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, הַשָּׁנָה –

וּמוֹכִיחַ לְכָל הָעוֹלָם עַד כַּמָּה הוּא יָכוֹל לִטְעוֹת

וְעַד כַּמָּה אֲנַחְנוּ צוֹדְקִים בַּתַּחֲזִיּוֹת הַהֲזוּיֹות שֶׁלָּנּוּ.

זֶה סוֹדֵנוּ.

בַּמַּחְשָׁבָה שְׁנִיָּה וְלַמְרוֹת הַכֹּל, אֲנִי מוּכָן לַחְזֹר עַל הַכֹּל מֵחָדָשׁ.

נָכוֹן, עָשִׂיתִי טָעֻיּוֹת וְלֹא אֶת כֻּלָּן תִּקַּנְתִּי,

הֶחְמַצְתִּי הִזְדַּמְּנֻיּוֹת וְלֹא אֶת כֻּלָּן נִתָּן הָיָה לְשַׁקֵּם.

אֲבָל, תּוֹדָה לָאֵל, בּוּשׁוֹת לֹא עָשִׂיתִי,

שֶׁבִּגְלָלָן אֲנִי צָרִיךְ לִבְרֹחַ מֵהָאָרֶץ, מִמֵּךָ,

מֵעֲצָמַי.