אַתָּה כְּבָר לֹא יוֹדֵע לִכְתֹּב עַל אַהֲבָה

הִיא אוֹמֶרֶת לִי

מֵאָז שֶׁהִכַּרְתִּי אוֹתְךָ לֹא כָּתַבְתָּ עַל אַהֲבָה.

אֲנִי עוֹד אַרְאֶה לָךְ שֶׁאַתְּ לְגַמְרֵי טוֹעָה

שֶׁאַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים אַתְּ עֲדַיִן לֹא מַמָּשׁ מַכִּירָה אוֹתִי

וְאֶת כָּל מַה שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה

יֵשׁ לִי כַּוָּנָה לְהַעֲלוֹת עַכְשָׁיו עַל הַכְּתָב.

קֹדֶם נִסִּיתִי לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם בְּשִׁיר

וְאַחַר כָּךְ נִסִּיתִי לְתַקֵּן אוֹתוֹ בְּתִקוּן יָשִׁיר.

זֶה בִּכְלָל לֹא שַׁיָּךְ לַנִּשּׂוּאִים שֶׁלָּנּוּ

אֲבָל זֶה בְּהֶחְלֵט שַׁיָךְ לַנִּסּוּיִים שֶׁלִּי

וְעַכְשָׁו אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי לְגַמְרֵי כָּשִׁיר

לְשׁוּב אֵלַיִךְ בְּשִׁיר.

לְאַחַר שֶׁנִּשְׂרַפְתִּי בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא תַּבְעֵרָה

וְנִקְבַּרְתִּי בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁשְּׂמוֹ קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה

וְאַחֲרֵי כָּל זֶה לִכְתֹּב עַל אַהֲבָה

לְגַמְרֵי לֹא פָּשׁוּט

כַּאֲשֶׁר קוֹלוֹת כָּול הַמִּתְאוֹנְנִים בְאָזְנַי –

אֲדֹנָי, מַה עוֹד אֶעֱשֶׂה לָהֶם, אֲדֹנָי,

וָלֹא עָשִׂיתִי,

רַק אֶת הָאַהֲבָה, זֶה נָכוֹן, כְּבָר מִזְּמַן לֹא נִסִּיתִי.