אֲנִי לֹא בְּדִיּוּק יוֹדֵע

אִיך מִנָּסִיךְ הָפַכְתִּי צְפַרְדֵּעַ

וְהַאִם כְּבָר קָרָה

שֶׁהָיְתָה מִכָּאן דֶּרֶךְ חֲזָרָה.

עַכְשָׁו הַכֹּל תָּלוּי בָּךְ

רַק אַתְּ יְכוֹלָה לַעֲבֹר אִתִּי

תַּהֲלִיךְ מְאוֹד מְסֻבָּךְ

וְאוּלַי בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי.

אֵין הַרְבֵּה מַה לַעֲשׂוֹת

אֲבָל חַיָּבִים לְנַסּוֹת,

לַיְלָה-לַיְלָה אֲנִי עוֹלֶה עַל יְצוּעֵךְ,

לֹא הָפִיךְ

לֹא עוֹד נָסִיךְ

קוֹרֵא בִּשְׁמֵךְ.

אוּלַי תְּנַשְּׁקִי אוֹתִי, נְסִיכָה, מִנְּשִׁיקוֹת פִּיךְ.