הָעוֹבְרִים שָׁם גִּדְּפוּ אוֹתוֹ

וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים הַזְּקֵנִים שָׂמוּ אוֹתוֹ

לְלַעַג, עוֹד רֶגַע הוּא יִצְעַק – אֵלִי, אֵלִי –

וְיָשִׁיב אֶת רוּחוֹ

וְהָאֶרֶץ רוֹעֶדֶת וְהַסְּלָעִים נִבְקָעִים וְהַקְּבָרִים נִפְתָּחִים

וִישֵׁנֵי עָפָר מִתְעוֹרְרִים,

אֲבָל בְּתוֹךְ הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל

וּבְתוֹךְ הַחֹשֵׂךְ

שֶׁיּוֹרֵד בַּצָּהֳרַיִם עַל כָּל הָאֶרֶץ

מִן הָרָאוּי לָשִׂים לֵב דַּוְקָא לִשְׁנֵי הַשּׁוֹדְדִים הָאֵלֶּה,

אֶחָד מִיְּמִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׁמֹאלוֹ,

נִצְלָבִים יַחַד אִתּוֹ

וַאֲפִלּו הֵם מְחָרְפִים אוֹתוֹ.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֲנִי שָׁב וְעוֹבֵר בָּאָרֶץ הַזֹּאת

מֵאֲסַפְסוֹף הָאָרֶץ וְעַד סוֹפָהּ

וְאֶת הַגַּנָּבִים אֲנִי רוֹאֶה

וְאֶת קוֹלוֹתֵיהֶם הַמְּקֻלָּלִים אֲנִי שׁוֹמֵעַ –

מָה יֵשׁ לָכֶם,

הַמֵּתִים בְּחַיֵּיכֶם,

שֶׁלִּפְנֵי צֵאת נִשְׁמַתְכֶם, רֶגַע לִפְנֵי,

אַתֶּם יוֹרְקִים דַּוְקָא עַל מִי שֶׁהֶעֱלָה אֶת עֳנִי רוּחֲכֶם

לְמַדְרֵגָה שֶׁל אֹשֶׁר (פּוֹפּוֹלִיסְט שֶׁכְּמוֹתוֹ),

וּבִמְקוֹם לְקַלֵּל אֶת הַנְּצִיב

שֶׁמַּעֲלֶה אֶתְכֶם לַגַּרְדּוֹם

בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה הַכְּלָלִית

אַתֶּם עוֹמְדִים לְפָנָיו דּוֹם

(לֹא הַמְּרוּדִים יִמְרְדוּ)

וְאַחַר כָּךְ מַרְכִּינִים אֶת רֹאשְׁכֶם הַשָּׁמוּט

כְּאִלּוּ טוֹב לָמוּת.

הַחֹשֶׂךְ שֶׁשָּׁב וְיוֹרֵד עַל הָאָרֶץ הוּא לֹא בִּגְלָלוֹ,

הוּא בִּגְלַל הַצְּלוּבִים הָעֲלוּבִים מִיְּמִינוֹ וּמִשְּׁמֹאלוֹ.