“אֵינֶנִּי מַכִּירָה אֶת חֲלוֹמוֹתַי”, אָמְרָה הָעַלְמָה.

“זֶה בִּגְלַל שֶׁאֵינֵךְ מִתְעוֹרֶרֶת לְעוֹלָם”, אָמַר הַבֹּקֶר.

“אֲנִי קוֹטֵף אֶת הַפְּרָחִים”, קָרָא הָרוּחַ – "אֲבָל הָאָבִיב

עוֹדֶנּוּ מָלֵא".

“אָסוּר לִי לַחְדֹּל”, לָחֲשָׁה הָאִשָּׁה, "אָסוּר לִי לַחְדֹּל

לַחֲלֹם".

“מָתוֹק הַבֶּכִי לַלֵּב”, אָמַר הַשִּׁיר". "הַבֹּקֶר

אָסַפְתִּי אֶל אוֹצְרוֹתַי מִלָּה אַחַת קְטַנָּה שֶׁהַדְּמָעוֹת

נוֹצְצוּ בָהּ בְּפֶלֶא צְבָעִים, וְלִבִּי

חִשֵּׁב לְהִשָׁבֵר בִּי מִשִּׂמְחָה".