א    🔗

הַלַּיְלָה הַזֶּה הַמָּתוֹק –

גָּנוּב.

יָרֵחַ שִׁכּוֹר זָרַק מַפְתְּחוֹתָיו

וּבְפָנָס כָּשׁוּף הֵאִיר אֶת שַׁעֲרֵי הַלַּיִל הַיָּשֵׁן

וְלָחַשׁ:

הַלַּיְלָה הַלֵּיל…

וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי וְקָטַפְתִּי גַּרְגֵּר דֻּבְדְּבָנִים אֶחָד אָדֹם, מִכֹּל

הָעֵצִים הַנֶּחְמָדִים אֲשֶׁר שָׁם.

ב    🔗

נָתַתָּ לִי יָדְךָ וְלָחַשְׁתָּ: “לְהִתְרָאוֹת”.

וְזֶה הָיָה כְּמוֹ

אָבִיב לָקַח אוֹתִי לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו

כְּמוֹ

נֶטֶף-טַל לָטַף עַפְעַפַּי.

וְזֶה הָיָה כְּמוֹ

הֱקִיצוֹתִי בַּשַּׁחַר –

וְעַל שְׂפָתַי הַנְּשִׁיקָה

שֶׁנָּשַׁקְתָּ לִי בַּחֲלוֹם.

הוֹ, בּוֹא בַּבֹּקֶר לִנְשֹׁק לִי בְּהָקִיץ.

ג    🔗

אֵינֶנִּי רוֹאָה אוֹתְךָ עוֹד –

כְּאִלּוּ הָיִיתָ

חֲלוֹם.

כְּאִלּוּ

בְּרֶגַע קָטָן שֶׁל חֶסֶד,

הִשִּׁיר הַלַּיְלָה –

כּוֹכָב אֶחָד תּוֹעֶה

אֶל תּוֹךְ יָדַי

הָרֵיקוֹת.