אִמִּי, אַתְּ נָתַתְּ בִּי אֶת הַגַּעְגּוּעִים.

יָדַיִם תּוֹהוֹת

שְׁלוּחוֹת לַחֲבֹק אוֹר

חוֹמֵק,

שָׁבוֹת –

מְלֵאוֹת-תֹּהוּ.

כְּאֵב תּוֹעֶה בִּשְׁבִילַיִךְ, אִמִּי.

הוּא שׁוֹזֵר עַל חוּט שֶׁל

בְּדִידוּת

דִּמְעָה אֶל דִּמְעָה.

וְחִיּוּךְ מִתְרַפֵּק

מְבַקֵּשׁ

בִּכְנָפַיִם שְׁבוּרוֹת

לְהַגְבִּיהַּ אֶל עָל – –

וְעֶצֶב רַךְ בְּיוֹם מִצְהַל-הֶחָג.