"וְהָרוֹצֵחַ הָיָה לְמֶלֶךְ.
וְעַל אֶצְבְּעוֹתָיו טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ.
וְעַל אֶצְבְּעוֹתָיו, עֲדוּיוֹת אַבְנֵי כַּדְכֹּד וָאֹדֶם.
לֹא נִכְּרוּ כִּתְמֵי הַדָּם.
וְהַמֶּלֶךְ הָיָה עָשִׁיר מְאֹד
(אוֹצְרוֹת זָהָב אָסַף בְּמַרְתְּפָיו)
גַּם הָיָה חָרוּץ, גַּם הָיָה פִּקֵּחַ.
רַבִּים חָפְצוּ אֶל נַחֲלָתוֹ הִסָּפֵחַ
כֻּלָּם בָּאוּ וְקָרְאוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ!
וְהַמֶּלֶךְ אָמַר: אַחַי –
יָדַעְתִּי…
קוֹדְמִי הָיָה רָע, הִרְבָּה הֶרֶס,
כִּי הָיָה שָׁבוּי בִּידֵי שַׂר-צָבָא
אִישׁ אֶרֶס
וַאֲנִי אָז תִּינוֹק קָטָן, בָּעֶרֶשׂ…
בּוֹאוּ לְהִתְאָרֵחַ בְּנַחֲלָתִי הַטּוֹבָה!
וְכֻלָּם אָמְרוּ: מַה נָּדִיב הוּא הַמֶּלֶךְ!
וְכֻלָּם אָמְרוּ: צַדִּיק הוּא הַמֶּלֶךְ.
גַּם אָמְרוּ לוֹ דְּבָרִים רַבִּים וְטוֹבִים
לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹן יַלְדוּתוֹ…
רַק יַלְדָּה אַחַת קְטַנָּה
יְתוֹמָה לָנֶצַח –
אֲשֶׁר פַּעַם בְּלֵיל אֹפֶל תָּעֲתָה בְּיַעַר-הָרֶצַח – –
זָכְרָה.
וַתִּזְעַק –
הוֹי אִמִּי, הוֹי אָבִי,
הִנֵּה הָרוֹצֵחַ – –
וְכֻלָּם סָלְחוּ לָהּ, אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ".