אוּלַי הָאֱלֹהִים מֵת.

בְּאַחַד הַיָּמִים.

אוּלַי בְּאַחַת הַמִּלְחָמוֹת.

לוּלֵי הָאִמָּהוֹת שֶׁנִּשְׁאָרוֹת לְחַכּוֹת

עַד עוֹלָם –

לֹא הָיָה אִישׁ יוֹדֵעַ, שֶׁמִּישֶׁהוּ

לֹא שָׁב.

הָאֳנִיָּה עָגָה בַּנָּתִיב הֶעָגֹל, תָּמִיד

מוּעָדָה לְהִשָּׂרֵף.

קוֹל הָעַוְלוֹת עוֹלֶה, צוֹחֵק עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

אוּלַי הָאֱלֹהִים מֵת.

כְּאֵב עָיֵף שׁוֹתֵק מִצִּפִּיּוֹת לַשָּׁוְא.

הַיְלָדִים בָּאִים יוֹם-יוֹם

אֶל הַבַּיִת הָרֵיק.

הֵם אוֹכְלִים אֶת לַחְמָם, מַקְשִׁיבִים לַדְּלָתוֹת.

מְחַכִּים –

אִישׁ לֹא יָהִין לוֹמַר לָהֶם

כִּי הוּא לֹא

יָבוֹא.