בַּשַּׁחַר רָאִיתִי אוֹתְךָ בַּתִּמָּהוֹן הַוָּרֹד.

אַחַר שָׁמְעוּ אוֹתְךָ בַּשִּׁירָה הַפְּרוּעָה שֶׁל הַצִּפֳּרִים

הַקְּטַנּוֹת.

פִּתְאֹם, זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ וְאַתָּה

הוֹשַׁטְתָּ יָדַיִם חַמּוֹת אֶל תּוֹךְ

הַשְּׁמָשׁוֹת וְנִכְנַסְתָּ

לַמִּטּוֹת לְהָעִיר אֶת הַשֵּׁנָה הַמִּתְפַּנֶּקֶת

הַמִּתְעַצֶּלֶת לָקוּם.

אַחַר הָלַכְתָּ בְּרַגְלֵי הַתִּינוֹקוֹת הַמּוֹעֲדִים

עַל הַמִּדְרָכוֹת.

וְהָיִיתָ בַּצָּהֳלָה,

וְהָיִיתָ בַּבֶּכִי,

וְהָיִיתָ בַּבַּנָּנוֹת אֲשֶׁר בִּידֵי הָאִמָּהוֹת.

אָז הָיָה חִיּוּךְ –

וְעֵינֵי הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלּוֹת הָפְכוּ זָהָב.

וְהָיִיתָ בְּזִמְזוּם הַדְּבוֹרָה הָעַז עִם רֵיחַ

הַדְּבַשׁ

וּבָאתָ אֶל הַיָּרֹק שֶׁל הָעֵצִים

בְּצֶבַע הַצֵּל.

בָּעֶרֶב –

כַּאֲשֶׁר הֶהָרִים וְהַיָּם קָרְאוּ

לָשׁוּב –

שָׁמְעוּ אֶת הַבְּכִי הַגָּדוֹל.

הַשֶּׁמֶשׁ דָּמְעָה דָּם

דָּמְעָה עֶצֶב

לְמַרְגְּלוֹת הַשַּׁחַק הַדּוֹעֵךְ:

בַּשַּׁחַר אָמַרְתָּ לָהּ דְּבָרִים, אֲשֶׁר לֹא

בָאוּ – –

עַכְשָׁו,

כַּאֲשֶׁר סָבִיב סָבִיב מָלֵא

אַיִן –

וְהַכּוֹכָבִים טֶרֶם נִדְלְקוּ, בּוֹא

לְהַגִּיד כִּי אַתָּה

יֶשְׁךָ.