אֱלֹהִים!
לָמָּה נָמוּת? אֲנַחְנוּ
לֹא גָנַבְנוּ תַּפּוּחַ מִגַּנְּךָ.
נוֹלַדְנוּ מְגֹרָשִׁים,
מִחוּץ לְלַהַט הַשַּׁעַר שֶׁהֻטַּח
בְּפָנֵינוּ,
וְרַק כִּי קַר לָנוּ מְאֹד
תָּפַרְנוּ לָנוּ בְגָדִים.
מִנֶּגֶד עוֹלֶה
רֵיחַ בְּשָׂמִים מַבְשִׁילִים בְּגַנְּךָ,
מִנֶּגֶד
רוֹמְזִים הַפִּתְרוֹנִים הַגְּנוּזִים,
וְאָנוּ נֵלֵךְ
הָלֹךְ וְסָבֹב, הָלֹךְ וְסָבֹב, וְיָדֵינוּ פְּשׁוּטוֹת –
אוּלַי,
אוּלַי יִשֹּׁר גַּרְגִּיר קָטֹן, אוּלַי
קַו-אוֹר אֶחָד יָאִיר
עֵינֵינוּ.
וְתָמִיד אָנוּ חַיָּבִים לְךָ מָה
לֹא נָתַנּוּ עַד הַכֹּל.
אַתָּה קָרָאתָ לָנוּ
בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, וַאֲנַחְנוּ
עוֹד לְרֶגַע נִרְדַּמְנוּ
אָמַרְתָּ לָנוּ לְהָבִיא
אֶת בְּנֵנוּ – וַאֲנַחְנוּ
עוֹד רֶגַע חִכִּינוּ
וְקִוִּינוּ;
עוֹד רֶגַע בָּכִינוּ,
וְאַחַר קַמְנוּ וּבָאנוּ וְהֵבֵאנוּ.
כָּל אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹאֵל מֵאִתָּנוּ אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים –
וְתָמִיד אָנוּ חַיָּבִים לְךָ מָה.
וְהָאֲדָמָה עָלֶיהָ נַעֲבֹר, אוֹתָהּ
אַתָּה בּוֹרֵא בָּשָׂר מִן הָאָדָם.
וְיוֹם יוֹם אַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ רָקִיעַ
חָדָשׁ,
וְהַשֶּׁמֶשׁ הָרֵיחָנִית צוֹחֶקֶת, כִּי הִיא רוֹאָה
כַּמָּה יָפָה הִיא בִּרְאָיֵי הַטַּל.
וְאָנוּ רוֹאִים אֶת הָעֵשֶׂב
הַצָּעִיר,
הָעוֹלֶה לָרֶשֶׁת מְקוֹם הַשִּׂיחִים הַיְבֵשִׁים
שֶׁל שָׁנָה שֶׁעָבְרָה, וְהָעֵשֶׂב נִיחוֹחַ
וָטוֹב!
וְאָנוּ מְבִינִים, אֱלֹהִים! –
לֹא סוֹלְחִים…
וְהַדְּמָעוֹת רוֹחֲצוֹת אֲבָנֶיךָ הָאִלְּמוֹת.