א. גמר מלאכת הבניה    🔗

שוש תשיש ותגל נפשי בהשמיעי היום אל אוהבי ציון וירושלים את הבשורה היקרה אשר יחלנו לה אשר ליום הכסא נכונים להפתח שערי הבית הכנסת הגדולה המעטירה אשר בחצר רבנו יהודא החסיד ז"ל ובית תפלה יקרא. הבית הכנסת הזה אשר ממעל נתנה חבל לעמנו בדור האחרון הזה הוא מביא אל לב רואה רגש נפלא איום וקדוש בעוז וחדוה – כי כמוה לא עמדה על אדמת הקדש מיום גלות הארץ, ובבין ארמונות מפוארים היכלי שרים הכי נכבדה על כל בתי העיר גבהה ונשאה מכל מגדולות. העומד על אחד ההרים סביב ירושלים יראה כיפת הביהכנ“ס בבין כיפות כל בית גדול כירח בין הכוכבים, קירותיה פנימה וחוצה מלאים הוד והדר מחרושת אבני גזית מעשה ידי אומנים נפלאים, חלונותיה כ”ח בקירותיה ט“ז כל אחת מהנה כשער גדולה ושנים עשר מספר שבטי ישורון בתוך הזר אשר הכיפה סובבת עליו אשר הוא סובב את כל הבית הכנסת. קרקע הבית רצפת אבני שיש כאודוותא דימא, בימה המפוארה בתוך, בנויה לתלפיות מחרושת אבנים מפותחות משובצות חלקי אבני שיש סביב סביב, ושתי מעלות אליה מצפון וימין ואך עוד ארון הקודש אשר לה נאוה עוד נגרע ממנה לע”ע. במערב בית הכנסת אשר שם פתח השער, אולם גדול מלוא רוחב הביהכ“נ ועל האולם עזרת נשים מפוארה מפוקה חן ותפארת נשקפה אל תוך הבית הכנסת דרך שלושה שערים גדולים. ובדברי זכור אזכור את המקום הזה לפני תשע שנים היה מעון שאיה מרבץ שממה, הרי אשפה ואבני עולם תחתיהם מערות איומות מפיקי בלהות צלמות ומעבר מזה תלואים שתי חצאי קירות מפילות אבני גיר מנופצות והמקום השמם האיום ההוא, עתה מתנשא עליו בהדרת קדש היכל ד' ומקדש מלך אשר הוא לגאון ולתפארת לכבוד והדר לפליטת יעקב בדור הזה. מי בכם אחינו כל יושבי תבל ושוכני ארץ תערכו את החדוה הנשגבה בעת אשר נברך בליל יתקדש ראש השנה ברוך שהחיינו וקיימנו ונגיענו לזמן הזה. אחרי בואנו מתפילת ערבית הראשונה בבית הזאת אם לא נכוון בשמחה נפלאה את הברכה הזאת גם על הבית הכנסת הזה. ד' גדלת מאד! ובקול תודה נבשר כי מנשה הבכור ה”ה הרב הגביר המפואר מו“מ מנשה הי”ו בן הגביר האדיר הצדיק המנוח מו“ה יחזקאל ראובן ז”ל מיחוסי בבל רבתא, הוא יצא ראשונה גם בטרם שום אבן על אבן בהיכל ד' והקריב את קדשי אביו המנוח ז“ל וקדשיו. וגם אחרי החלו לבנות לא השיב ידו הגדולה וביחד שלח אז עד ערך שלשת אלפים אדומים זהב, תשעה אלפים רו”כ ואת אחרונים הנה הוא, כי בשבוע שעבר השיגה נדבתו בטרם הגמר בנין הרצפה והבימה ערך ארבע מאות אדו“ז ועמו אחיו הגביר היקר סי' ששון הי”ו ברוכים המה לד‘. השר וגדול ליהודים צדיק ונושע סי’ משה מונטיפיורי הי“ו הוא הביא את הרשיון מהסולטן יר”ה, ברוך כבודו לד‘. בית ראטהשילד אשר אחד מבניהם השר מאיר אלפאנס י"ה ירה אבן פינתה בחגותו את חג המצות ש’ תרט“ז פעה”ק ת“ו והיו בתומכי הוצאת הבנין, זכרה להם ד' לטובה. הרב הגדול צדיק ונשגב מו”ה עקיבא לעהרן נ“י ראש נשיא אה”ק ת“ו באמשטרדם ואחוזת הרבנים הפקידים ואמרכלים עמו המה, בשנה העברה בקנאם את קנאת חרפת הביהכ”נ השמיעו בנדבות במדינות האללנד ודייטשלאנד וקבצו המון נדבות ושלחו לפעיה“ק והיו לעינים בעת גמר הבנין. מה' ישאו ברכה. כל נדיי העם בכל מדינה ומדינה ובפרט במדינות פרייסען, ענגלאנד, עסטרייך, ויחידי אנשירוסלאנד והעוסקים וגדולי המעשים לכלם חלק וצדקה וזכרון בהיכל ד' בירושלים. הברכה אחת היא גם אל אלה אשר עוד היום יתנדבו או לארון הקודש לכסאות לספסלים למעקה סביב הזר פנימה וחוצה, פנימה אשר תעמודנה שמה הנשים לראות בשמחת בית השואבה וחוצה סביב לכל כיפת הביהכנ”ס אשר עליו נתהלך לפני ד' בליל תתקדש הלבנה ולתפילת המוספין במועדי ה' מקראי קודש נוכח הר הבית. או מי אשר יתנדב ספרי תורות פרוכות יקרות וכלי כסף תכשיטים לס“ת ומנורות יפיפיות לעטר לפאר להדר את הבית הכנסת אשר בו ישמחו ויתהללו כל זרע ישראל. ועיני ולבב כל האורים, כי שרביט תקוה הוא לנו והבית הזה הראנו לדעת כי חפץ ד' בנו ובארצו וישוב וירחמנו יבנה בית בחירתנו בב”י.

גם בין החדשות המתרוצצות בבטן העת המלאה מיעודי חוזינו חזיונות נביאנו לא נמנעו העם מלחשוב גם את אשר זה מקרוב בא דבר מלך שלטון יר“ה להרחיב שוקי ירושלים. וזה החילם לעשות להסיר את האצטבאות אשר לפני החנויות על פני הרחוב ובזה ירחבו השוקים כשלש אמות. ולע”ע דיה כי תתן דרך לעבור ברוחה אף אם גמל טעון או סוס ופרד וחמור באים לנגד. גם מוכרי אגודות ירק אשר קנו מקומם בצדי רה“ר, עתה שולחו כולם אל מחוץ לעיר ושמה ימכרו ממכרם לא יבואו אל תו העיר. והנה חדשות כאלה מחזקים בידנו את תקות חוט התקוה האחוזה בידנו כי קרוב צדקנו יצא ישענו כיר”א.

המגיד, כ“ו בתשרי תרכ”ה.

ב. חנוכת בית הכנסת    🔗

בית הכנסת הגדולה והמעטירה בחצר רבנו יהודא החסיד ז“ל הן זה שמונה שנים וחצי מאז הונח היסוד בה. מיום הראשון ההוא עד היום האחרון לא האמינו העם כי היא בימינו, בית תפלה יקרא. מרוב המלאכה האדירה אשר העריך האדריכל הגדול אשר לממשלת תוגרמה יר”ה, אשר היה אז פה עיה“ק ומעוני העם הדל יושב ציון. גם ביום האחרון בשבוע אשר לפני ראש השנה העבר עוד היו עשתנות הרבנים גבאי הביהכ”נ נבוכים אם לחנכה ולפתוח שעריה ליום הזכרון הזה מחסרון אגורת כסף לא גדולה להשלים עבודותיה ההכרחיות. וביום האחרון הביאה הפאסט הצרפתית מהרבנים הצדיקים פקוא“מ אה”ק ת“ו באמשטרדם יע”א נדבת נדיב א' במדי' פרייסין סך אלף ושתי מאות פראנקס. אז מהרו הגבאים ויאיצו בבונים וחרשי העץ ועושים בכל מלאכה להתחזק בעבודה והיה להם גם הלילה למלאכה. ובקום כל העם באשמורת יום ה' כ“ח אלול תרכ”ד איש לפתח הביהמ“ד אשר הוא מתפלל בה והנה על פתח הביהמ”ד מכתב גלוי לאמר “זה היום עשה ד'! כי ביום הזה כחצות תהיה חנוכת בית הכנסת הגדולה בחצר רבנו יהודא החסיד ז”ל, בהודות והלל לד' אף גילת ורנן מטעם הרבנים הג' גבאי הביהכ“נ לבא אל כל העם אל יום שמחת לבב כל בני עמנו נגילה ונשמחה יחד”. והחותם תכנית ותבנית הבית הכנסת מתחת למכתב הנז‘. מה שגבה החדוה השמחה והגיל בלבב כל בני עמנו. ולא הגיע חצות היום ונתמלא הבית כלו פה לפה. כל קהלות הקדש מתפללי נוסח אשכנז ונזר הקדש בראשם הגאון הגדול דקוטנא ש"י והגאון הגדול דקאליש שי’ וכל גאוני וגדולי עדתנו שי' ובפרט הרבנים הגבאים דבית הכנסת ובראשים הרב הגאון הצדיק זקן שקנה חכמה מו“ה יוסף זונדל מסלנט נ”י, אשר עמו הרבו לשמוח ביום ההוא יום מלאת לו שמונים שנה, ד' יאריך ימיו. גם מקהלות אחינו הספרדים היו רבים מגדוליהם וחכמיהם, גם הרב הגאון מו“ה חיים דוד חזן הי”ו ראשון לציון דהספרדים הי“ו הותה נפשו לבא. אכן לא היה באיתן בריאותו ביום ההוא ונצטער על שלא היה יכול לבא. גם מכל אחינו החסידים באו כאיש אחד כי לבב כולם שמח על הישועה הגדולה הזאת אשר חלק אותה ד' לעמו בארצו בימים האלה אשר לא דבר ריק הוא. ויהי בהתאסף כל העם יחד פרצו וירננו יחדיו בקול חוצב להבות אש מזמורי תהלות מלך ישראל ואמרו: מה טובו אהליך מה ידידות משכנותיך. אחר התפללו כל העם והקהל יחד תפלת מנחה הראשונה. אחר נסעו העם להביא ספרי תורה בקול ששון וקול שמחה וכלי שיר לפניהם, תוף וכנור מינים ועוגב על פני הרחוב וזקנים אדירי תורה לא נמנעו מלפזז ולכרכר עם הס”ת הרבה מאד והבית מלא אורה ושמחה וששון ויקר. אחרי שקטו כל העם והש“ץ עלה עם משורריו על הבימה המפוארה ויברך ברכת הנותן תשועה. ראשונה את כבוד הסולטאן האדיר מלך הארץ תוגרמה יר”ה וענו כל העם אמן. ואחריו הוד כבוד הקסרים והמלכים מלכי אייראפא האדירים: קיסר עסטרייך יר“ה ואשתו ומשפחתו, קיסר צרפת יר”ה ואשתו ומשפחתו, מלכת בריטאניא ובניה יר"ה. לכולם בשם קרא איש איש בכבודו והוד יקר תפארת גדולתו וענו כל העם ואמרו אמן. גם ברך את גדולי המתנדבים אשר שם כולם זכור לטוב בהמגיד. וילכו העם שמחים וטובי לב. ראה ראינו כי ביום השמחה ההוא שכחו כרגע איש איש מחסורו ועניו ומרודו, וחדות ד' מעזנו סלה.

המגיד, ג' במרחשון תרכ"ה.

ג. ארון הקודש    🔗

ירושלים עיה“ק, יום ה' א”ך סיון תרכ"ה.

אם פעמים רבות התרעשה נפשי וגם התגעשה מחדשות ונצורות אשר באו אל שערי ירושלים מני אז לא יצאתי א שערי המגיד; אם התעוררו רגשותי בעים רוחם אל החיל הגדול הארבה אשר יצא חוצץ לחרדת כל לב וטוהר השמים בעצם היום קדר, עטו מעטה ערפל או אל קול השופר אשר תקעו בציון לבלי שחת הארבה את יבול האדמה ולא יאכל את פרי העץ. או אל אשר תקעו תרועה שנית וקראו עצרה להכרית מעיר ד' כל רעה השוקדת על דלתותיה. או אל הרעב הכבד אשר גבר בארצנו ה' ירחם. מכל אלה אם אמנם המון שרעפי בקרבי כהמות ים המיו וגלי רגשותי נשאו דכים, אך לא לתת חופשה להם לצאת החוצה כי מדוע אכאיב ולא ארנין את כל באי שערי המגיד אלה אשר אהבת ציון עזה בקרבם וחמלת אחיהם העם היושב בה רבה בלבבם ואך את הטוב נבשר.

בשבוע זה אחרי עבור כתשעת ירחים מיום נפתחו שערי הבית הכנסת הגדולה והמעטירה¹ אשר נהרי נחלי הוד והדר שוטפים על כל גדותיה פנימה וחוצה, ורק איזה דברים נשגבים עוד חסרו בה ובראשם ארון הקדש אשר לו יופי ופאר לעמוד בהיכל כזה כאשר הודענו. וד' העיר את רוח איש יקר להפריש מהונו עד סך שני אלפים רו“כ להכין ארון הקודש נהדר. ובעוד ראשי העם מתיעצים על דבר הארון הקדש ואם יש די בכסף הנדבה הנזכרת להעמיד ארון הקודש מפואר לכבוד ולתפארת, והנה ביום הראשון בשבוע זה הופיע מקרית חערסאן ואתא מבית הכנסת ניקאלאיעב אשר בעיר ההיא ארון הקודש מוכתר בכל פאר מעוטר בכל הוד והדר מעשי ידי אמן חרש חכם וחושב בחרושת עץ ופתוחי ציצים ופרחים ענפי חמד וכנפי הוד נחפו בירקרק חרוץ מגביה קומה עד שבע עשרה אמה ופורש כנפים במרחב ולו עמודים שנים עשר ואדנים לעמודים וכותרת עליהם וגולות על הכותרות ודלתותיו מצופים זהב. וכן כל לוחותיו עמודיו ואדניו וציציו וכל פרחיו וכפורת מרוקמת בשלל צבעים ועוד האומן הגדול אשר אתנו פה יפארו ויעטרו יכליל תפארתו. ומהולל נקרא שם הרב החכם מו”ל מ“ע המליץ באדעסע² כי דבריו עשו פרי אצל הדירעקטאר מאנית הקיטור להביאו חנם אין כסף עד יפו. וגם הרעדאקטאר זכור לטוב (וגבאי הביהכ"נ וראשי העם העריכו אליו מכתב-תודה יקר כתוב אשכנזית וצרפתית). ומיפו עד שערי חצר ביהכ”נ הובא על דבשת ט“ז גמלים במחיר לא יקר ע”י פעולת וטרחת איש סוחר יקר ונכבד ר' נתן גרינגארט³ מבריסק ואחוזת מרעיו, ישלם ד' פעלם. והנה מלבד אשר ביאת הארון הקדש נתן שמחה בלבב כולנו, נפלא הענין הזה מרעיד כל עשתונות כי ארון הקדש אשר עמד הכן נטוע בקיר בית הכנסת בחערסאן שתים עשרה שנה יצרור רוח אותו בכנפיו להעמידו בראש היכל ה' אשר בירושלם? עליו יצדק מאמר נעים זמירות ישראל: “אבן מאסו היתה לראש-פינה” כי מאסו בו עוגבים המה הפורטים על פי נבל ועוגב אשר המירו את כבודו בזמרת קאהר ומנגינותיו ועל מקום הארון הקדש תעמדנה הפורטות על שירי הארגעל והארון הקדש אשר רוח קדושה צרורה בקרבו הושלך לחוץ ותחת בשתו משנה כבוד לקח ויכהן פאר בביהכ“נ בירושלים. מחיר הארון הקדש לקחו גבאי הבית הכנסת אשר בחערסאן תשע מאות רו”כ. נפלא הדבר הזה כי יבא ארון הקדש כזה אשר הוא בנין שלם לתוככי ירושלם. אין זאת כי דבר חז“ל הוא אשר חכמים הגידו כי עתידים כל בתי כנסיות שבחו”ל לקבוע בא"י והיה ההיכל הזה הראשון תחת בשתו, לו משפט הבכורה. ואך את הבית הכנסת אשר עמד בה עזב על מקומה. מאת ה' הית זאת היא נפלאת בעינינו! –

זה כשבועות שנים האריכו מיתרי הטעלעגראף עד שערי ירושלים. וכנס על הגבעה, כן עומד אחד מיתדות הטעלעגראף על גבנון החומה ממעל לשעה העיר הפונה קדימה. ומשם ישפיל לרדת עד היתד השני הנטוע בקצה ההר הטוב הר הבית, ושארי היתידות נטועים על פני הר הבית ומשם יצא ויסוב איזה שוקים עד בית הפחה או בית פקודות העיר (דוון). והנה בימים האלה אין הטעלעגראףחדש באר. הנשמה. אכן החזיון גדול ונכבד הוא כי הטעלעגראף אשר בכל קצות הארץ יצא קוו הוא עומד מאחז באדמת הקדש, ההר הנכון ונשא בראש ההרים, ובאחוז איש מכל יושבי תבל את מיתרי הטעלעגראף הנהו אוחז בידו ראש השרביט אשר קצתו השני אחוז בהר הבית אל החזון הנפלא הזה ימלא כל לב רגש איום וקדוש ועל רוחם יעלה כי קרובים ולא רחוקים הם מהר ה', ומהר אליו יבאו מאפסי ראץ וכנשא נס הרים יראו וכתקוע שופר ישמעו בב"י.

– יום אתמול לנטות צללי ערב, נקהלו כל העם הספרדים אל בתי כנסיותיהם. והרב הגאון חכם באשי⁴ עלה הבמתה וקשר מספד ואבל יחיד עשה על פטירת הרב הגדול דק“ק פאריז וכל מדינת פראנקרייך מו”ה שלמה אולמן ז“ל, והטיף לעם מדברותיו החודרות כליות ולב לדעת ספוד על אבדן שר וגדול בישראל תנצב”ה.

המגיד, ג' במנחם-אב תרכ"ה.