כתבתי את המאמר “והיה ראשיתך מצער” עד היום באו מכתבים רבים מאה“ק ומרומעניא ומרוסיא ובהם בקשות ועצות ודעות שונות, גם במו פי דברתי עם אנשים רבים, וזאת חזיתי כי רבים המה מאוד לאלפים ולרבבות, אשר כל חפצם וכל ישעם הוא להכין בארץ ישראל ביתם, ובהם רבים אשר גם אין כל חפץ להם בעזרה, כי צרור כספם אתם ורק לעצת יועץ נאמן ומנהל בצדק יחכו; ובהם רבים מבני הנעורים, הלוקחים לקח בבתי מדרש מדעים, אשר נוכחו כיום כי תקותם מפח נפש, כי דעתם לא תושיעם וחכמתם לא תחַיֵם בימים הבאים, ועל כן יחפצו בלב נאמן לנסות לעשות חיל בכח ידיהם. וכאשר באה השמועה הנה כבר נסו לעשות כזאת מספר בני הנעורים ויצאו (לדאבון לבנו, כי נתעו אחרי המתעים) ללכת לאמעריקא, כי על כן נוכל לגזר אֹמר ולהחליט אשר לוּ היתה אגודה אחת, אשר בראשה יעמדו אנשים חכמים והדואגים לטובת עמם, כי אז אחריה נמשכו כל אלה, המבקשים להם כיום הזה דרך חיים להם ולבניהם אחריהם, בלב שלם ובנפש חפצה. אבל האגודה האחת הזאת עוד טרם נהיתה וכמעט מן הנמנע ליסד אגודה אחת כזאת מטעמים שונים, אולם ההמון הולך וסוער והלבבות נפתחו לקבל עצת נפש, ועל כן עלינו לשנות בדברינו אשר כבר אמרנו: אין הדבר תלוי אלא בנו! ­­– הביטו אל כל העמים, בעת מהומה כי יגיח אויב על ארצם, או כי יעוררום לפרוץ אל מקום האויב פן תרום ידו אחרי כן, מה יעשה העם ומה גם הצעירים לימים הנכונים בכל עת להקריב נפשם לקרבן בעד הכלל? – אף כי ממלכה ושרים להעם ואנשי חיל מזוינים ומזומנים לעתות בצרה עומדים הכן להגן על הארץ והעם והממלכה, בכל זאת יתעוררו נדיבי לב ויקריבו קרבן בכסף, נשים עדינות תשלכנה נפשן מנגד לחבש לנפצעים ולהפוך מטת איש הצבא בחלותו, בחורים כבירי כח יצאו לקראת נשק מבלי אשר קראו בשמם כי עוד לא עלה עליהם הגורל,הנה כה יעשו כל העמים, עת אשר הממשלה תקרא מלחמה ועוד בטרם ידעו אם בנצחם במלחמה ייטב לארצם. ואנחנו! הנה על שלשה חלקים מאחינו קראו מלחמה, מלחמה נוראה להכרית להם כל מטה לחם, לסגור בעדם דרכי החיים ולמרר את חייהם בכל אשר תמצא ידם, ואם אנשי לב אין בנו אשר ידבם לבם לעשות דבר מה בעד עמם? אם כן הדבר אז אין כל פלא אם בכוים לא יתחשבו! אבל באמת לא כן הוא, יש ויש רבים הנכונים לכל קרבן, אך דעותינו הנשחתות אשר מלאו לבותינו עד הנה, וחסרון כל דעה ישרה למען הכלל, המה היו בעוכרינו, ואם אך ישמעו אנשי הלב כי יש דרך ישע לעמם, או אז בלי כל ספק ימהרו ויעשו ככל אשר תמצא ידם. והדרך הזה אכן יש ולא בחיל ולא בכח כי אם ברוח נאמן להעם יצאו בו ויצליחו ויגיעו למחוז חפצם. הדרך הזה לא לבלי חכות על עזרת הכי”ח אשר אין בידה כסף ואף עצה נכונה אין לקות ממנה, וגם כבד הדבר מאוד להאמין כי תוסד חברה כזאת אשר תאסוף כסף לתמוך בידי אלפי אנשים בטרם תדע אם יצלחו לעבודה ומלאכה, ומי זה יעבירם תחת השבט ויבקרם אם ראוים המה לעזר או אין, כי אם כאשר ירבה מספר עובדי האדמה בארץ ישראל מאלה אשר באו שמה בלי כל עזרה ויכוננו להם מושב, אז אם כסף ידָרש להם ימָצאו להם אחיהם העשירים הנדיבים בעם אשר רבים הם אתנו, רק כי על הרוב לא ידעו מה לעשות ויכשלו בנדבתם בדברים שאינם מהוגנים, וכאשר יוָסד ויכּונן דבר ישוב ארץ ישראל אז ידעו את המקום אשר עליהם להביא שמה את נדבותיהם. לכן על אלה החפצים להיות למיסדי פנת אֹשר ישראל לבלתי נשוא עינים אל הרים וגבעות כי אם לצאת לפֹעל כפים כאשר תמצא ידם. ואתם אשר עוד דבק בכפכם מאום ולא עליכם לשאת עין אך ליד עוזרת, אתם אשר תבינו מצבכם הנורא ועיניכם פקוחות לראות כי אין תקוה לבניכם בלתי אם תושיבום על אדמה אשר לא תקיא אתכם, אתם הצעירים אשר כח ידיכם אתכם לעבוד ולפלח באדמה, אתם התעוררו וצאו חלוצים לפני אחיכם והיו כעתודים לפני צאן, אך מאה מבני הנעורים אשר כסף מעט בידם יוכלו לעשות הרבה יתר מאשר יעשו כל נדיבינו. אם יצאו מאה מבני הנעורים ויכוננו להם קולוניה ויעבדוה בזעת אפם ובעמל כפים, והיה כאשר יראו ברכה בעמלם אחרי שנים אחדות, או אז ימהרו אחריהם לאלפים ולרבבות גם בלי כל עוזר ותומך, כי הם המה יהיו המליצים הנאמנים בין ישראל לארצו. ואליכם בני הנעורים הנכונים בכל עת לכל דבר טוב ומועיל, אתם אשר עוד לא עֻממה בלבכם גחלת אהבת האמת והיֹשר והמשפט, אתם התעוררו ועשו את עמכם ברכה וכל אחד מכם יהיה אחרי כן כמלאך הגואל לישראל. וגם אתם כלכם בכל ארצות מושבותיכם אשר תחושו כי יעיקו תחתיכם במקומכם ואשר כסף בידכם להושיע לנפשכם, התעוררו התעוררו ויסדו אגודות אגודות, אשר כל איש יתן מכסת כסף אל האגודה והיה ככסף הכולל, ואז כאשר תוסדנה אגודות רבות כאלה, אשר כל אחת תדע מספר חבריה והכסף אשר בידה, אז תוכלנה כל אחת ואחת לבחר מקרבה איש אשר יצא לפניהם, ושליחי האגודות האלה יעלו יחד אל ארץ ישראל ויתורו להם מקום ויפנו דרך להאגודות. זאת היא העצה האחת כעת, כי בני הנעורים אשר כסף בידם יתנדבו לצאת לפני עמם לפנות להם הדרך ובהם נבטח כי לא יהיו למרגלים מוציאי דבת הארץ, ואחריהם ימשכו בני האגודות אשר תוסדנה בין כה וכה וכאשר יֵעשה כדבר הזה אז תבא תושעתנו כי אחריהם ימשכו גם יתר אחיהם כאשר יראו כי יש תקוה, ואם גם ימָצאו בנו סוררים אשר ילעגו ומילאו פיהם שחוק על הדבר הזה לא ירַפו רוחנו, ואם גם יחרדו השרים אשר בנו פן יגרע מכבודם או יחדלו מתת להם אותות כבוד ושם חורים כאשר תעלה ארץ ישראל על שפת לשון, לא נשית לב, ובימים הבאים כאשר יבא עם עני ודל וימצא אחוזת נחלה בארצו ויעשו חיל אז יושיטו יד עוזרת גם לאלה החורים כאשר יקצר גם להם המצע מהשתרע בארצם. נדיבי לב ואנשי רוח קומו ועשו¹.