[וְאִם יֶשְׁךָ מוֹצִיא בְּמִסְפָּר] / אנאקריאון / שאול טשרניחובסקי
וְאִם
יֶשְׁךָ מוֹצִיא בְּמִסְפָּר
הַטְּרָפִים
עַל הָעֵצִים
וּמוֹנֶה
אֶת הַגַּלִּים
בְּמֶרְחֲבֵי
יָם הַנִּגְרָשׁ –
רַק
אַתָּה מִסְפָּר תִּמְצָא
לַנְּעָרוֹת
שֶׁאָהָבְתִּי.
רִאשׁוֹנָה
מֵאַתּוּנָה
עֲלָמוֹת
עֶשְׂרִים תִּקַּח
וְעוֹד
חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה תּוֹסִיף.
וְעֲלֵיהֶן
עוֹד לִגְיוֹנוֹת
יְפֵה-פִיּוֹת
מִקּוֹרִינְתְּ,
מִפְּנֵי
שֶׁהִיא בַּאֲחָיָה,
אֲשֶׁר
נָשֶׁיהָ יָפוֹת.
וּמְנֵה
לִי מִן אִי לֶסְבּוֹס
וְעַד
לְבוֹא יוֹנִיָּה,
מִקַּרִיָּה,
מֵרוֹדוֹס
אַלְפַּיִם
יַעֲלוֹת-חֵן.
"
אַלְפַּיִם?!" – מַה תִּשְׁתָּאֶה!
לֹא
עוֹד כִּנִּיתִי טִירוֹס,
קַנוֹבוֹס
לֹא הִזְכַּרְתִּי,
וּכְרַכִּים
עַל אִי כְּרֵתִים,
אֲשֶׁר
שָׁם אֵרוֹס שׂוֹרֵר.
וְאֵיך
אֲכַנֶּה נְעָרוֹת
מֵעֵבֶר
גְּבוּל גַּדֵירָה,
בְּבַקְטְרִיָּה
וּבְהִנְדּוּ,
לָהֶן
תִּכְלֶינָה עֵינָי?