השורר בביתו – קומדיה יהודית לאומית


בחודש שעבר העלינו למאגר הפרוייקט את המחזה "השורר בביתו" מאת ישראל חיים טביוב.

טביוב (1858-1920) היה סופר, מתרגם, עיתונאי ומחנך אשר פרסם תרגומי מחזות, ספרי לימוד בשפה העברית, מאמרים ומערכונים. ספרו המפורסם ביותר הוא "אוצר המשלים והפתגמים", שבו ליקט כשלושת אלפים פתגמים בעברית ובארמית (הספר יעלה בקרוב למאגר). טביוב תרגם לעברית מספר יצירות קלאסיות, שמתוכן נמצאות במאגר בן-יהודה הקומדיות "חשיבותה של רצינות" ו"מניפהּ של לידי וינדרמיר" (או ביחיד: מְנִיף) מאת אוסקר ויילד.

במרכז הקומדיה "השורר בביתו" דמותו של ידידיה, סטודנט תפרן ויהודי לאומני אשר מאוהב בתלמידתו לשעבר, הדסה; איזבל, ממשפחה יהודית מתבוללת שמתאמצת להיראות כאריסטוקרטית, והיא חושקת בידידיה, אך רק מפני שהוא למד בחוץ-לארץ; והסטודנט העשיר, השוטה אך טוב-הלב כלוב, שמאוהב באיזבל. ידידיה רוצה לקרב את היהודים המתבוללים ליהדות בעזרת מחזה שיעלו הארבעה, ובכך ישכנע אותם שהיהדות היא נעימה לא פחות מהאלטרנטיבות; בד בבד הוא מנסה להשיג משרה הגונה, כדי שיוכל לבקש את ידה של הדסה מאביה החסיד השמרן, אשר אינו יודע דבר על אהבתה של בתו, ורוצה להיות זה שישיג לה שידוך הולם, כראוי לאב השורר בביתו – אך אינו יודע שלבת ולאמה יש תכניות אחרות.

הנה קטע קצר, מתוך פגישתם הראשונה של כלוב וידידיה, בנשף.

כלוב.
הֶה? הלא זה ידידיה? האם לא תכירני? כּמה פעמים צחקת על האניקדטות היפות אשר סִפרתי בקהל חברנו? הֶה?

ידידיה.
אמנם הכרתיך, אף כי שֻנֵית לא מעט. שפָמך עשוי עתה בטעם המלך האשכנזי, תחת אשר ביָמַי היה מסולסל בטעם הפולַני. גם הצלחת לרכוש לך קרַחת הגונה מעת הפָּרדי ממך, ומה יש תחת הקרחת?

אסא.
ריקניות איומה!

כלוב.
הֶה? הלא ידעת כי אינני נזיר כמוך. הן לא אמרר את חיי בלמודים יבשים. היש לי צרך בלמודים? בן יחיד אני ו"הזקן" עשיר. הֶה? ועלמות יפות יש בעיר הזאת – אני אומר לכם. יפות! והן קורעות אותי פשוט כדג. זו מושכת לכאן וזו לכאן, כי מחולל מהֻלל אני. ויש אומרות כי גם טפוסי מלַבב. הֶה? בשבוע הזה השתתפתי בחמשה נשפי חשק. התבינו? האין זאת גבורה?! ובשבוע הבא (מוציא פנקס מחיקו וקורא) ביום א' משתה במחולות בבית אליפז, ביום ב' נשף חשק לטובת הסטודנטים, יום ג' – פנוי עדיין, ביום ד' חג-מסֵּכות בבית קדמיאל, ביום ה' יום הולדת איזבל –

ידידיה.
הנך באמת אחד מגבורי ישראל. (אל אסא) עוד לא אבדה תקותנו, אם יש לנו בעלי-כח-הסַּבל כאלה.

לקריאת המחזה המלא (שלוש מערכות) לחצו כאן.


נתקלתם ביצירה מעניינת, מחכימה או משעשעת? שלחו לנו פסקה מובחרת, צרפו כמה מלים משלכם (על הענין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן!


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *