הנה שיר שנכתב על סיטואציה מוכרת, מזוית בלתי שגרתית בעליל. הַמִּצְרִים בַּמִּדְבָּר / מיכה יוסף לבנזון (מיכ"ל) בַּשָּׂדֶה וָיַעַר יָהִים הָרוּחַ, יֵילִיל הַיְשִׁימוֹן הַשֶּׁמֶשׁ כִּי בָאָה, שָׁם אָח הַמְבֹעֶרֶת בָּאֵשׁ נוֹרָאָה, שָׁם בִּנְקִיק סֶלַע בַּכֵּפִים נָנוּחַ! נִבֶז לַסַּעַר וּלְסוּפָה תָפִיחַ, נַהֲמָם גַּם יַחַד לֹא יַשְׁבִּית גִּילֵנוּ; עַל מַרְבַדֵּי צוּר עֵת נִרְבַּץ תַּחְתֵּינוּ נִפְרוֹט עַל נֵבֶל…