הנה שיר שנכתב על סיטואציה מוכרת, מזוית בלתי שגרתית בעליל. הַמִּצְרִים בַּמִּדְבָּר / מיכה יוסף לבנזון (מיכ"ל) בַּשָּׂדֶה וָיַעַר יָהִים הָרוּחַ, יֵילִיל הַיְשִׁימוֹן הַשֶּׁמֶשׁ כִּי בָאָה, שָׁם אָח הַמְבֹעֶרֶת בָּאֵשׁ נוֹרָאָה, שָׁם בִּנְקִיק סֶלַע בַּכֵּפִים נָנוּחַ! נִבֶז לַסַּעַר וּלְסוּפָה תָפִיחַ, נַהֲמָם גַּם יַחַד לֹא יַשְׁבִּית גִּילֵנוּ; עַל מַרְבַדֵּי צוּר עֵת נִרְבַּץ תַּחְתֵּינוּ נִפְרוֹט עַל נֵבֶל…

לא מזמן פרסמתי כאן שיר של מיכ"ל (מיכה יוסף הכהן לבנזון), ממשוררי ההשכלה בווילנה (1828-1852). מיכ"ל חלה בשחפת בגיל צעיר, ולקראת סוף חייו ביקר רבות במעיינות-מרפא בברלין ובזלצבורג, לשווא; הוא נפטר ממחלתו בגיל 24 בלבד. הוא היה משורר נלהב, אשר חייו, אהבותיו וגם אכזבותיו משתקפים בכתיבתו הלירית. הוא גם תרגם שירים וחיבורים אחרים לעברית, בין…

בִּשְׂפַת יוּבַל מַיִם יָשַׁב דַּיָּג לָנוּחַ, עָיֵף וּרְפֵה יָדַיִם עֵת הַיּוֹם יָפוּחַ. הַמַּיִם אַט יָשֹׁקּוּ סָבִיב לוֹ יָרוּצוּ, אַף רַגְלָיו יָלֹקּוּ גַּלִּים כִּי יָפוּצוּ. לְבָבוֹ רָחַב וּפָחַד נַפְשׁוֹ הִתְעַטָּפָה, מִגִּיל וָרַעַד יַחַד רוּחַ עֲדָנִים שָׁאָפָה. פֶּתַע מִתְּהוֹם תַּחְתִּיָּה עַלְמָה לִמְאֹד נָאוָה, כַּשַּׁחַר יְפֵה-פִיָּה לְפָנָיו הִתְיַצָּבָה. וּמֵחֵן שִׂפְתּוֹתֶיהָ צָלְלוּ אֲמָרֶיהָ: "בֹּא נָא, דַיָּג בֶּן-עֹנִי, בֹּא נָא…