לִקְרַאת מְקוֹר חַיֵי אֱמֶת אָרוּצָה ‑

עַל כֵּן בְּחַיֵי שָׁוְא וְרִיק אָקוּצָה.

לִרְאוֹת פְּנֵי מַלְכִּי מְגַמָּתִי לְבַד,

לֹא אֶעֱרֹץ בִּלְתּוֹ וְלֹא אַעְרִיצָה,

מִי יִתְּנֵנִי לַחֲזוֹתוֹ בַחֲלוֹם!

אִישַׁן שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא אָקִיצָה.

לוּ אֶחֱזֶה פָנָיו בְּלִבִּי בַיְתָה ‑

לֹא שָׁאֲלוּ עֵינַי לְהַבִּיט חוּצָה.

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –

עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:

עַל כֵּן בְּבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ

“חֶלְקִי אֲדֹנָי!” אָמְרָה נַפְשִׁי.

כְּנִדָּה הָיְתָה תֵבֵל לְפָנַי,

בְּיַעַן יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינַי

אֲשֶׁר חָלְקָה לְבִלְעָדֵי כְּבוֹדָהּ

בְּעֵת רָאְתָה אֲשֶׁר חֶלְקִי אֲדֹנָי.

הֲתִבְחַר בִּי – וְאָנֹכִי מְשַׂנְאָהּ?

וְאֶבְחַר בָּהּ – וְהִיא מִכְשׁוֹל עֲוֹנִָי!

אֲנִי יָבָם וְלֹא אֶחְפֹּץ לְקַחְתָּהּ –

וְהִיא חוֹלצָה וְיוֹרֶקֶת בְּפָנָי!

לְבָבִי מַה תְּרַדֵּף / ר' יהודה הלוי

לְבָבִי מַה תְּרַדֵּף הוֹן וְעֹשֶׁר

וְתִרְדֹּף אֶת‑ זְמָן נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ?

רְאֵה כָּל‑ מַאֲרִיךְ שׁוּלֵי מְעִילוֹ –

יְהִי בָאַחֲרוֹנָה לוֹ לְמוֹקֵשׁ.

וְרֹעַ הַזְּמָן גָּלוּי ­– וְאַתָּה

תְּבַקֵּשׁ לָךְ גְּדוֹלוֹת? אַל תְּבַקֵּשׁ!