לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַי בְּאֶרֶץ סִין נַעַר זָרִיז וְאַמִּיץ. יוֹם־יוֹם הָיָה עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ לְבֵית הַסֵּפֶר, לוֹמֵד בְּהַתְמָדָה וְחוֹלֵם עַל עֲתִידוֹ, לְעֵת יִגְדַּל וְיוּכַל לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים גְּדוֹלִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכָל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הַגְּדוֹלָה וְרַחֲבַת־הַיָּדָיִם.
יוֹם אֶחָד, בְּלֶכְתּוֹ לְבֵית הַסֵּפֶר, רָאָה בְּדַרְכּוֹ נָחָש קָטָן. הוּא רָצָה כְּבָר לִסְטוֹת הַצִּדָה וְהִנֵּה שׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל רַחַשׁ דַּק, קוֹל נָחָש מְדַבֵּר:
– נַעַר, נַעֲרִי! קָחֵנִי עִמְּךָ, רָעֵב אֲנִי.
רִחֵם הַנַּעַר עַל הַנָּחָש הַמִּסְכֵּן, הֵרִים אוֹתוֹ, שָׂם אוֹתוֹ בְּחֵיקוֹ וּלְקָחוֹ עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּפֶר. שָׁם עָשָׂה לוֹ מָקוֹם בִּמְגֵרַת שֻׁלְחָנוֹ וְיוֹם־יוֹם הָיָה מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ. הַנָּחָש גָּדַל וְעַד מְהֵרָה צַר הָיָה לוֹ הַמָּקוֹם בְּתֵבַת הַסְּפָרִים וְלֹא יָכֹל לִשְׁכַּב שָׁם בִּמְנוּחָה. הוּא רָחַשׁ וְלָחַשׁ וְנִדְחַק אֶל דָּפְנוֹת הַמְּגֵרָה כִּמְנַסֶּה לָצֵאת הַחוּצָה.
בְּאַחַד הַשִּׁעוּרִים הִשְׁגִיחַ הַמּוֹרֶה בַּנָּחָשׁ, פָּנָה אֶל הַנַּעַר בִּנְזִיפָה וְאָמַר לוֹ:
– מֶה עֲשִׂיתָ? הוֹצֵא מִיָּד אֶת הַנָּחָשׁ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק, אֲשֶׁר אֵין הָאֲנָשִׁים עוֹבְרִים בּוֹ, – צִוָּה הַמּוֹרֶה עַל הַנַּעַר – כְּלוּם אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה זֶה נָחָש?
צַר הָיָה לוֹ לַנַּעַר לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַנָּחָשׁ, אַךְ לֹא הֵעֵז לְהַמְרוֹת אֶת פִּי הַמּוֹרֶה וְהוּא נַטַל אוֹתוֹ וּנְשָׂאוֹ הַרְחֵק מִן הָעִיר, אֶל הַר הַפֶּרֶא. כָּאן נִפְרַד מֵאֵת הַנָּחָש וּבְלֵב כָּבֵד חָזַר לְבֵית־הַסֵּפֶר.
בִּהְיוֹתוֹ בְּחֹפֶשׁ הֵחֵל הַנָּחָשׁ לִגְדֹּל בִּמְהִירוּת וְלֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהוּא הִתְאָרֵךְ וְהִתְעַבָּה כֻלּוֹ וְרֹאשוֹ גָדַל כְּהַר גָּבֹהַּ. הוּא מָצָא לוֹ מְאוּרָה אֲפֵלָה וּרְחָבָה וְשָׁם קָבַע לוֹ אֶת מְעוֹנוֹ.
עַד מְהֵרָה נָפוֹצָה בָּעִיר הַשְּׁמוּעָה, כִּי בְּהַר־הַפֶּרֶא מְקַנֵּן פֶּתֶן אָיֹם וְנוֹרָא עַד מְאֹד, וְכָל הַמֵּעֵז לַעֲבֹר בְּקִרְבָתוֹ – צְפוּיָה לוֹ סַכָּנָה גְדוֹלָה, – הַפֶּתֶן בָּלוֹעַ יִבְלָעֵהוּ.
שְׁמוּעוֹת אֵלּוּ הִגִּיעוּ גַם לְאָזְנֵי הַמּוֹרֶה.
– הִנֵּה, רְאֵה, אֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ! – נָזַף בַּנַּעַר – בִּגְלַל מַעֲשֶׁיךָ סוֹבְלִים הָאֲנָשִׁים וְרַבִּים נִטְרָפִים עַל יְדֵי הַפֶּתֶן.
– אֲנִי גִדַּלְתִּי אֶת הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת וַאֲנִי גַם אַשְׁמִיד אוֹתָהּ – עָנָה הַנַּעַר.
יֶלֶד טוֹב הָיָה וְהַרְגֵּשׁ הִרְגִּישׁ בְּאַשְׁמָתוֹ.
לְמָחֳרַת הַיּוֹם הוּא קָשַׁר מִסָּבִיב לְגוּפוֹ סַכִּינִים חַדּוֹת, נָטַל לְיָדוֹ חֲנִית וְיָצָא אֶל הַר־הַפֶּרֶא, אֲשֶׁר שָׁם מְקַנֵּן הַנָּחָשׁ. בְּקָרְבוֹ אֶל הָהָר נָשָׂא אֶת קוֹלוֹ וְקָרָא:
– פֶּתֶן, פֶּתֶן! אֲנִי גִדַּלְתִּיךָ, אֲנִי טִפַּחְתִּיךָ וְאַתָּה מֵשִׁיב לִי רָעָה תַחַת טוֹבָה.
פָּרַץ הַפֶּתֶן בִּצְחוֹק גָּדוֹל וְקָרָא:
– כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתָּ, שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתְךָ, כִּי אֵין אוֹיֵב אָיֹם מִנָּחָש, אֲשֶׁר הָאָדָם גִּדְּלוֹ וְחִמְּמוֹ בְּחֵיקוֹ?
– לִפְנֵי־כֵן לֹא יָדַעְתִּי זֹאת – עָנָה הַנַּעַר – אַךְ עַתָּה נוֹדַע לִי הַדָּבָר. וְעַכְשָׁו צֵא אֵלַי וְנַעֲרֹךְ מִלְחָמָה.
אַךְ הַפֶּתֶן רַק פָּעַר אֶת לֹעוֹ וְהַנַּעַר יָרַד מִיָּד אֶל מַחְשַׁכֵּי גְחוֹנוֹ. הַפֶּתֶן בָּלַע אוֹתוֹ. חֹם גָּדוֹל אָפַף אֶת הַנַּעַר וּמַחֲנָק כָּבֵד הִצִיק לוֹ.
– חַכֵּה כִּמְעַט רֶגַע – חָשַׁב הַנַּעַר בְּלִבּוֹ – הִנֵּה אֲלַמֵּד אוֹתְךָ לֶקַח!
כָּךְ אָמַר הַנַּעַר וּמִיָּד הִתְחִיל מִסְתּוֹבֵב בְּתוֹךְ גְּחוֹנוֹ שֶׁל הַנָּחָש וּפוֹצֵעַ אוֹתוֹ בַּסַּכִּינִים, הַקְּשׁוּרוֹת מִסָּבִיב לְגוּפוֹ. הַסַּכִּינִים חָתְכוּ בִּבְשַׂר הַנָּחָש וּבַחֲנִית שֶׁבְּיָדוֹ קָרַע אֶת עוֹרוֹ וּלְבָסוֹף יָצָא עָיֵף וְיָגֵעַ לְחָפְשִׁי.
הַפֶּתֶן הָעֲנָקִי מֻטָּל הָיָה מֵת לְפָנָיו. מֵעַצְמוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת עָשָׂה לוֹ הַנַּעַר חֲנִית חַדָּה וּמֵעוֹרוֹ הֶחָזָק – מָגֵן.
מִיָּד פָּשְׁטָה בְּקֶרֶב הָאֲנָשִׁים הַבְּשׂוֹרָה הַמְּשַׂמַּחַת, כִּי הִנֵּה הֻשְׁמְדָה הַמִּפְלֶצֶת הַנּוֹרָאָה, וְכָל בְּנֵי הָעִיר וּסְבִיבוֹתֶיהָ הִתְבָּרְכוּ בְּגִבּוֹרָם הַקָּטָן.
וְהַנַּעַר שָׁמַר אֶת חֲנִיתוֹ וְאֶת מָגִנּוֹ, אֲשֶׁר עָשָׂה מֵעוֹר הַנָּחָשׁ וּפַעַם אַחַת כְּשֶׁאוֹיֵב הִתְנַפֵּל עַל מוֹלַדְתּוֹ, נָטַל אוֹתָם הַנַּעַר וְיָצָא לִקְרָאתוֹ לְמִלְחָמָה. בִּקְרָבוֹת רַבִּים נִלְחַם הַנַּעַר וְתָמִיד הִצְלִיחַ לְהַפִּיל בַּחֲנִיתוֹ חֲלָלִים רַבִּים וּלְהִתְגּוֹנֵן בְּמָגִנּוֹ הֶחָזָק, עַד שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת הָאוֹיֵב מֵעַל גְּבוּלוֹת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ. אָז חָזַר הַנַּעַר אֶל עִירוֹ, אֲשֶׁר בְּסִין הַדְּרוֹמִית, וְכָל הָאֲנָשִׁים קִבְּלוּ אֶת פְּנֵי גִבּוֹרָם בִּתְרוּעוֹת־גִּיל וְשִׁירֵי־נִצָחוֹן.
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת־רַבּוֹת מְאֹד גָּרָה לָהּ עַל חוֹף הַיָּם אִשָּׁה טוֹבָה וִישָׁרָה וְלָהּ חֲמִשָּׁה בָּנִים, חֲמֵשֶׁת הָאַחִים לְיוּ. לְיוּ הָרִאשׁוֹן, לְיוּ הַשֵּׁנִי, לְיוּ הַשְּׁלִישִׁי, לְיוּ הָרְבִיעִי וּלְיוּ הָחֲמִשִּׁי. הֵם הָיוּ כָּל כָּךְ דּוֹמִים זֶה לָזֶה עַד שֶׁאִישׁ לֹא יָכֹל לְהַבְחִין בֵּין אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ. אֲפִלּוּ הָאֵם עַצְמָהּ הָיְתָה טוֹעָה וּמַחְלִיפָה אוֹתָם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת.
אַךְ לְכָל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הָאַחִים הָיְתָה סְגֻלָּה מִשֶּׁלּוֹ. הָאָח הַבְּכוֹר מְסֻגָּל הָיָה לִשְׁתּוֹת יָם מָלֵא מַיִם וּלְשָׁפְכוֹ בַּחֲזָרָה הַחוּצָה. לְיוּ הַשֵּנִי לֹא פָּחַד מִפְּנֵי הָאֵש. לְיוּ הַשְּׁלִישִׁי יָכוֹל הָיָה לִמְתֹּחַ אֶת רַגְלָיו לְכָל אֹרֶךְ שֶׁהוּא. לְיוּ הָרְבִיעִי חָזָק הָיָה אַף מִן הַבַּרְזֶל. וְהַצָּעִיר בְּכֻלָּם, לְיוּ הַחֲמִשִּׁי – הֵבִין לִשְׂפַת הָעוֹפוֹת וְהָחַיּוֹת.
הֵם חָיוּ בְּשַׁלְוָה וְנַחַת וְלֹא יָדְעוּ רָעָב וּמַחְסוֹר.
לְיוּ הָרִאשׁוֹן הָיָה דַיָּג. לְיוּ הַשֵּׁנִי שָׁמַר עַל הָאֵשׁ לְבַל תִּכְבֶּה בְּבֵיתָם. לְיוּ הַשְּׁלִישִׁי וּלְיוּ הָרְבִיעִי עָבְדוּ בַּשָּׂדֶה וּלְיוּ הַחֲמִשִּׁי הָיָה רוֹעֵה צֹאן וְאַוָּזִים.
בְּאַחַד הַיָּמִים נִזְדַּמֵּן לִסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ חָיוּ הָאַחִים לְיוּ, מוֹשֵׁל עָשִׁיר וְרַע־לֵב שֶׁיָּצָא לְמַסַּע הַצַּיִד שֶׁלּוֹ. וְהִנֵּה בְּרָדְפוֹ אַחֲרֵי הַחַיָּה רָאָה בִּקְצֵה הַיַּעַר נַעַר קָטֹן נוֹהֵג בְּעֵדֶר־צֹאן. זֶה הָיָה לְיוּ הַחֲמִשִּׁי. הוּא שָׁכַב עַל הָאָרֶץ וְעַל יָדוֹ יָשְׁנָה דוּמָם עֵז־הָרִים חֲמוּדָה. נָטַל הַמּוֹשֵׁל אֶת קַשְׁתּוֹ וְשָׁלַח בָּהּ אֶת חִצּוֹ. לְיוּ הַקָּטָן נִבְהַל מְאֹד, קָפַץ מִמְקוֹמוֹ וְקָרָא בְּקוֹל רָם בִּשְׂפַת הָעִזִּים “בִּרְחִי!” – מִיָּד קָפְצָה הָעֵז וְהִתְחַבְּאָה בַּעֲבִי הַיַּעַר.
אוֹתוֹ רֶגַע הֵצִיץ מִבֵּין הָעֵצִים עֹפֶר אַיָּלִים צָעִיר – אַךְ רָאָה אוֹתוֹ לְיוּ, קָרָא אֵלָיו אַיָּלִית: “הַצֵּל אֶת נַפְשְׁךָ” – וְהָעֹפֶר נֶעֱלַם כְּהֶרֶף־עָיִן. לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים וְעַל קָרְחַת הַיַּעַר קָפְצוּ כַּמָה אַרְנָבוֹת עַלִּיזוֹת. רָאָה אוֹתָן לְיוּ וְקָרָא אֲלֵיהֶם אַרְנָבִית: “הִמָּלְטוּ” – וְהָאַרְנָבוֹת הִתְחַבְּאוּ בֵּין הַשִּׂיחִים. בְּדֶרֶךְ זוֹ הִזְהִיר לְיוּ אֶת כָּל חַיּוֹת־הַיַּעַר בִּפְנֵי הַצַיָּד וְעַד מְהֵרָה נֶעֶלְמוּ כֻּלָּן בְּתוֹךְ הַיַּעַר. הִתְרוֹקֵן הַיַּעַר וְהַצַּיָּד הִסְתּוֹבֵב אָנֶה וָאָנָה וְלֹא מָצָא אַף חַיָּה אֶחָת; לַשָּׁוְא הִתְרוֹצֵץ, לַשָּׁוְא הִתְרַגֵּז – קַשְׁתּוֹ דְרוּכָה בְּיָדָיו, אַךְ אֵין בְּמִי לִשְׁלֹחַ חֵץ. וּלְיוּ, הַנַּעַר הַטּוֹב, עָמַד מֵרָחוֹק וְצָחַק, שָׂמֵחַ הָיָה שֶׁהִצְלִיחַ לְהַזְהִיר בּעוֹד מוֹעֵד אֶת יְדִידָיו מִפְּנֵי הַצַּיָּד הָרָשָׁע.
וְהַצַּיָּד, שֶׁהָיָה שַׂר גָּדוֹל, צִוָּה לִמְשַׁרְתָיו לִתְפֹּשׂ אֶת הַנַּעַר. מִיָּד תַּפְשׂוּ אֶת לְיוּ הַחֲמִשִּי וְהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הָעִיר וְשָׁם הוֹשִׁיבוּהוּ בְּסוּגָר וּבוֹ נָמֵר רָעֵב. הַשַּׂר חָשַׁב שֶׁהַנָּמֵר יִטְרֹף אֶת הַנַּעַר. אַךְ לְיוּ הַחֲמִשִּי הֵחֵל מְדַבֵּר נְמֵרִית וְעַד מְהֵרָה הִתְיַדְּדוּ הַשְּׁנַיִם כְּאִלּוּ הָיוּ חֲבֵרִים טוֹבִים זֶה יָמִים רַבִּים.
כִּרְאוֹת הַצַּיָּד שֶׁהַנָּמֵר לֹא נָגַע בַּנַּעַר, הִתְרַגֵּז עוֹד יוֹתֵר וְצִוָּה לְהָסִיר אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל לְיוּ הַחֲמִשִּי בְּחֶרֶב חַדָּה.
עוֹד הַמְּשַׁרְתִים מִתְכּוֹנְנִים לְמַלֵּא אֶת פְּקֻדַּת אֲדוֹנָם וְהִנֵּה נִגַּשׁ אֶל הַסּוּגָר לְיוּ הָרְבִיעִי, אֲשֶׁר גּוּפוֹ חָזָק אֲפִלּוּ מִן הַבַּרְזֶל הַקָּשֶׁה, וּבִקֵּש שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לְהִפָּרֵד מֵאָחִיו וְכַאֲשֶׁר נִכְנַס אֶל הַסּוּגָר אָמַר לְאָחִיו הַצָּעִיר:
– אַתָּה לֵךְ הַבַּיְתָה וַאֲנִי אֶשָּׁאֵר בִּמְקוֹמְךָ.
לְיוּ הַחֲמִשִּׁי יָצָא מִן הַסוּגָר וְאִיש לֹא יָדַע, כִּי הָאַחִים הִתְחַלְּפוּ, כָּל כָּךְ דּוֹמִים הָיוּ זֶה אֶל זֶה.
לְמָחֳרַת הַיּוֹם הוֹצִיאוּ אֶת לְיוּ הָרְבִיעִי אֶל כִּכַּר הָעִיר וַאֲנָשִׁים רַבִּים בָּאוּ לִרְאוֹת כֵּיצַד יָסִירוּ אֶת רֹאשׁוֹ בְחֶרֶב. אַךְ בְּרֶגַע שֶׁהָחֶרֶב הַכְּבֵדָה וְהַגְּדוֹלָה פָּגְעָה בְּצַוָּארוֹ נִשְׁמַע קוֹל חֲרִיקָה, כְּקוֹל הַבַּרְזֶל הַפּוֹגֵעַ בְּאֶבֶן, וְהַלַּהַב נֻתַּץ לִרְסִיסִים קְטַנִּים.
רָאָה הַמֶּלֶךְ, כִּי חָזָק הָאִישׁ אַף מִבַּרְזֶל, הִתְרַגֵּז מְאֹד־מְאֹד וּבְקֶצֶף עַל שְׂפָתָיו קָרָא לִמְשָׁרְתָיו:
– מָחָר תּוֹצִיאוּ אוֹתוֹ אֶל רֹאשׁ הַסֶּלַע הַגָּבֹהַּ וְתַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ מִמֶּנוּ.
אוֹתוֹ לַיְלָה בָּא לְיוּ הַשְּׁלִישִׁי אֶל בֵּית הַסֹּהַר, אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב אָחִיו, וְאָמַר לוֹ:
– אַתָּה לֵךְ הַבַּיְתָה וַאֲנִי אֶשָּאֵר בִּמְקוֹמְךָ.
לְיוּ הָרְבִיעִי יָצָא וְאִישׁ לֹא יָדַע, כִּי הָאַחִים הִתְחַלְּפוּ, כָּל כָּךְ דּוֹמִים הָיוּ זֶה אֶל זֶה, וּלְיוּ הַשְּׁלִישִׁי, הַמְּסֻגָּל לִמְתֹּחַ אֶת רַגְלָיו לְכָל אֹרֶךְ שֶׁרָצָה, נִשְׁאַר בְּבֵית הַסֹּהַר בִּמְקוֹם אָחִיו, וְגַם הַפַּעַם הַזֹּאת לֹא יָדַע אִישׁ, כִּי אָח אַחֵר הוּא.
הַלַּיְלָה עָבַר וְהַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר הוֹצִיאוּ אֶת לְיוּ הַשְּׁלִישִׁי מִבֵּית הַכֶּלֶא. הוֹלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל רֹאש הַסֶּלַע הַגָּבֹהַּ, וּכְבָר רָצוּ לְהַשְׁלִיכוֹ מִשָּׁם לְמַטָּה; לוּ עָשׂוּ כֵּן הָיָה וַדַּאי מִתְרַסֵּק לִרְסִיסִים, אַךְ לְיוּ הַשְּׁלִישִׁי, בְּרֶגַע שֶׁדָחֲפוּ אוֹתוֹ מָתַח אֶת רַגְלָיו וְהֵן אָרְכוּ וְאָרְכוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לָאָרֶץ. אַךְ נַגְעוּ רַגְלָיו הַנִּפְלָאוֹת בָּאָרֶץ מִיָּד הִתְמַעֲטוּ וְשָׁבוּ, לִהְיוֹת כְּרַגְלֵי כָּל אָדָם אַחֵר.
רָאָה הַשַׂר כִּי גַם הַפַּעַם נִצַּל הָעֶלֶם הָאַמִּיץ מִמָּוֶת, גָּדַל כַּעֲסוֹ עַד לְשִׁגָּעוֹן, הֵחֵל צוֹוֵחַ וְצוֹעֵק וּבְרָגְזָה רַבָּה בָּרַח אֶל אַרְמוֹנוֹ.
עוֹד אוֹתוֹ עֶרֶב צִוָּה לִמְשָרְתָיו וְחַיָּלָיו לְהַעֲלוֹת אֶת לְיוּ עַל מוֹקֵד־הָאֵשׁ.
מִיָּד הֵחֵלּוּ הַמְּשָׁרְתִים עוֹרְכִים לִפְנֵי הָאַרְמוֹן מוֹקֵד גָּדוֹל.
הַשּׁוֹמְרִים, חֲמוּשִׁים כֻּלָּם בִּקְשָׁתוֹת וַחֲנִיתוֹת, סָבְבוּ אֶת הַכִּכָּר וַהֲמוֹנִים־הֲמוֹנִים צָבְאוּ מִסָּבִיב, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לִרְאוֹת כֵּיצַד יִשָּׂרֵף לְיוּ בְּאֵש הַמּוֹקֵד.
אוֹתָהּ שָׁעָה בָּא לְיוּ הַשֵּנִי, אֲשֶׁר לֹא פַּחַד מִפְּנֵי הָאֵשׁ, נִגַּש בַּחֲשַׁאי אֶל דֶּלֶת בֵּית־הַסֹּהַר וּמִבְּלִי שֶׁהִשְׁגִּיחוּ בּוֹ הַשּׁוֹמְרִים הִתְחַלֵּף בְּאָחִיו לְיוּ הַשְּׁלִישִׁי. הַמּוֹשֵׁל נָתַן אוֹת לְהַעֲלוֹת אֶת לְיוּ עַל הַמּוֹקֵד. מִיָּד תָּפְשׂוּ הַחַיָּלִים אֶת לְיוּ הַשֵּׁנִי וְהֵטִילוּ אוֹתוֹ אֶל תּוֹךְ הַלֶּהָבוֹת. לְשׁוֹנוֹת הָאֵש הִתְרוֹמְמוּ לְמַעְלָה, עַד לְגַגּוֹת הַבָּתִּים הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר הִגִּיעוּ, וּלְיוּ הַשֵּׁנִי נֶעֱלַם בְּתוֹךְ הַלֶּהָבוֹת וְהֶעָשָׁן. לַמַרְאֶה הַמַּחֲרִיד הַזֶּה פָּרְצוּ הָאֲנָשִׁים בִּבְכִי גָדוֹל, אַךְ הַמּוֹשֵׁל רַע-הַלֵּב עָמַד וְצָחַק בְּפֶה מָלֵא.
אוּלָם כַּאֲשֶׁר הִתְפַּזֵּר הֶעָשָן וְהַלֶּהָבוֹת שָׁכָכוּ – רָאוּ כֻּלָּם לְגֹדֶל תִּמְהוֹנָם, כִּי לְיוּ הַשֵּׁנִי עוֹמֵד לוֹ בְּאֶמְצַע הַמּוֹקֵד שָׁקֵט וְשָׁלֵו כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָבָר – וְאָמְנָם הָאֵש לֹא נָגְעָה בּוֹ. לַמַּרְאֶה הַזֶּה – כִּמְעַט וְנִטְרְפָה דַעְתוֹ שֶׁל הַמּוֹשֵׁל מֵרֹב כַּעַס וָרֹגֶז.
– אֵיזֶה מִין אָדָם זֶה? – קָרָא. הָאֵש אֵינָה שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, בַּסֶּלַע אֵינוֹ מִתְרַסֵּק, הָחֶרֶב לֹא תִפְגָעֵהוּ וַאֲפִלּוּ הַנָּמֵר הַנּוֹרָא לֹא יִגַּע בּוֹ לְרָעָה. לֹא יִתָּכֵן שֶאֲנִי, הַמּוֹשֵׁל הָאַדִּיר, אֶעֱמֹד אֵין־אוֹנִים בִּפְנֵי בֶּן־אִכָּרִים פָּשׁוּט וְלֹא אוּכַל לְהַעֲנִישׁוֹ.
וְהַמּוֹשֵׁל רַע־הַלֵּב הֶחְלִיט לְהָטִיל אֶת לְיוּ אֶל תּוֹךְ מְצוּלוֹת הַיָּם. הוּא צִוָּה לִקְשֹׁר לְצַוָארוֹ אֶבֶן כְּבֵדָה וּלְהַטְבִּיעוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. “וְאוּלַי גַּם אֶת הַמַּיִם אֵין הוּא יָרֵא – חָשַׁב הַמּוֹשֵׁל בְּלִבּוֹ – אִם כֵּן הוּא, מוּטָב לִקְשֹׁר אֶבֶן בְּצַוָּארוֹ, לְמַעַן תִּמְשְׁכֵהוּ אֶל קַרְקַע הַיָּם”. וְהוּא צִוָּה לְהַטְבִּיעוֹ עוֹד בְּעֶרֶב אוֹתוֹ הַיּוֹם.
בְּעָמָל רַב הִצְלִיחַ לְיוּ הָרִאשׁוֹן לְהַגִּיעַ לְבֵית־הַסֹּהַר, הוּא הָאָח הַבְּכוֹר הַמְּסֻגָּל לִשְׁתּוֹת יָם מָלֵא מַיִם וּלְשָׁפְכוֹ בְּחֲזָרָה. מִבְּלִי שֶׁהַשּׁוֹמְרִים הִרְגִּישׁוּ בַּדָבָר הִתְחַלֵּף בְּאָחִיו וְהוּא נִשְׁאַר בִּמְקוֹמוֹ בְּבֵית־הַסֹּהַר.
עִם רֶדֶת הָעֶרֶב הוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ בְסִירָה וֶהֱשִׁיטוּהוּ אֶל לֵב הַיָּם. גַּם הַמּוֹשֵׁל וְשׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ יָשְׁבוּ בְּסִירָה אַחֶרֶת וְשָׁטוּ אַחֲרָיו, כְּדֵי לִרְאוֹת כֵּיצַד יִטָּבַע בַּמָּיִם.
הֵם הִתְרַחֲקוּ מִן הָחוֹף מֶרְחָק רָב וּבְהַגִּיעָם לִמְקוֹם מַיִם עֲמֻקִים קָשְׁרוּ אֶבֶן גְּדוֹלָה לְצַוָּארוֹ שֶׁל לְיוּ הָרִאשׁוֹן – מִיָּד נָתַן הַמּוֹשֵׁל אוֹת וֶהֱטִילוּהוּ הַיָּמָה.
אַךְ יָרַד לְיוּ הָרִאשׁוֹן מִתַּחַת לִפְנֵי הַמַּיִם מִיָּד הֵחֵל שׁוֹתֶה אֶת מֵי הַיָּם. פִּתְאֹם רָאָה הַמּוֹשֵׁל, כִּי הַמַּיִם הוֹלְכִים וּמִתְמַעֲטִים, הוֹלְכִים וְנֶעֱלָמִים – וּפַחַד גָּדוֹל נָפַל עָלָיו. עַד מְהֵרָה נִתְרוֹקֵן הַיָּם מִמֵּימָיו, הַסִּירוֹת נֶהֶפְכוּ וְהַמּוֹשֵׁל וְשׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ נָפְלוּ אֶל תּוֹךְ קַרְקַע הַיָּם וְשָׁקְעוּ בְּמַדְמֵנַת הַבֹּץ.
בֵּינָתַיִם הֵסִיר לְיוּ הָרִאשׁוֹן אֶת הָאֶבֶן מֵעַל צַוָּארוֹ וְעָלָה עַל הָחוֹף וּבְבַת אַחַת הוֹצִיא מִפִּיו אֶת כָּל מֵי הָאֲגַם וְהֵצִיף בָּהֶם אֶת הַמּוֹשֵׁל וְאֶת שׁוֹמְרָיו.
כָּל הָעָם שָׂמַח שֶׁהַמּוֹשֵׁל הָרַע טָבַע בַּמַּיִם וּכְבוֹדָם שֶׁל חֲמֵשֶׁת הָאַחִים לְיוּ, אֲשֶׁר כָּל אֶחָד הִצִּיל אֶת אָחִיו הַצָּעִיר מִמֶּנוּ, גָּדַל בְּעֵינֵי כָּל מַכָּרֵיהֶם, וּשְׁמָם הָיָה לִתְהִלָּה בְּפִי כֹּל…