מריאן רבינוביץ (1934–2010 )
<בהכנה>
Marian Rabinovici
[מקורות:
ויקיפדיה ]
ספריו:
גילו של אדם (תל-אביב : עם עובד, תשמ"ו 1985) <תירגם עמי שמיר>
איוב - מכתבים של רופא (תל-אביב : עקד, תש"ן 1989)
<תרגום - מרים רון>
המוות, רילקה ואני (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1991)<תרגום
- מרים רון וידידיה פלס>
בית הזמן (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1995)<תרגם משה
זינגר> <עריכה - דן שביט >
אנשים : מיומנו של רופא גריאטר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס"ג 2003)
גילו של אדם וזמנו האישי (ירושלים : מוסד ביאליק, תשס"ד 2003)
<תרגום ועריכה - עמי שמיר>
מוכר השעות (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
פרות הזמן : שירים ופסלים (מושב שואבה : עלה, 2010)
<כולל ציורים ורישומים מאת בבט רבינוביץ'>
על המחבר ויצירתו:
אברמוביץ, לאה. הגריאטר המשורר. דורות , מגזין לקידום השירות לאוכלוסיה המבוגרת, חוב' 68 (2003), עמ' 24-27בר-און, יעקב. כן לזקן <שיחה עם פרופ' מריאן רבינוביץ> מקור ראשון <כ"ע מקוון>, י"א בתמוז תשס"ג, 11 ביולי 2003דרומי, אורי.
רופא אוהב אדם. הארץ , חלק ב, כ"ט באלול תש"ע, 8
בספטמבר 2010, עמ' 2.מקובר-בליקוב, שרי.
אלוהים שלי: ד"ר מריאן רבינוביץ. nrg
מעריב <מקוון>, 26 בדצמבר 2008.
על "גילו של אדם"
בושס, הדה. הארץ , י"ז בשבט תשמ"ו, 27 בינואר 1986, עמ' 12.ברגמן, שמעון. זקנים כבני אדם. כותרת ראשית , גל' 174 (2 באפריל 1986), עמ' 33.קני-פז, מירה. זיקנה אינה עניין של גיל. מאזנים , כרך ס"א, גל' 10־11 (אדר-ניסן תשמ"ח, פברואר-מארס 1988), עמ' 90־91.
על "איוב"
חכים, לבנה. אל: מריאן רבינוביץ. חדשות , מוסף, 29 במאי 1990, עמ' 29.לונדון, ירון. מה אומרים לאיוב? ידיעות אחרונות , 7 ימים, 27 באוקטובר 1989, עמ' 32-33.רז, אביעד. לעמוד על כתפיו של איוב. הארץ , ד' בשבט תש"ן, 30 בינואר 1990, עמ' ב 4.
על "המוות, רילקה ואני"
גולן, סמדר. כשהרופא נהפך למשורר : שיחה עם ד"ר מריאן רבינוביץ. דבר , 18 באוקטובר 1991, עמ' 23זינגר, משה. גדול מהספרות. ידיעות אחרונות , המוסף
לשבת, ט"ו בכסלן תשנ"ב, 22 בנובמבר 1991, עמ' 21לוטנברג, אילן. כל אחד הוא גיבור הרומן של חייו : שיחה עם פרופ' מריאן רבינוביץ. על המשמר , חותם,
י' בחשון תשנ"ב, 18 באוקטובר 1991, עמ' 5-8לשם, גיורא. הד
החינוך , דצמבר 1991, עמ' 32־ 33.מונדי, יוסף. ונציה של החיים. במחנה , גל' 12 (27 בנובמבר 1991), עמ' 45מוסקונה-לרמן, בילי. מבט אל התהום. מעריב , סופשבוע, א'
בכסלו תשנ"ב, 8 בנובמבר 1991, עמ' 22-24
על "גילו של אדם וזמנו האישי"
על "מוכר השעות"
פרבר, חבצלת. מקור ראשון , דיוקן, י' בכסלו תשס"ז, 1 בדצמבר 2006, עמ' 36.
קישורים:
לראש
הדף
מריאן רבינוביץ נולד בבוקרשט, רומניה, וגדל שם בתנאי מצוקה. כשביקש לעלות לארץ נזרק מלימודי הרפואה ולמחייתו עבד כרוחץ גופות בבית המתים העירוני. עם עלייתו לארץ, ב-1962, סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית, השתלם ברפואה פנימית ובלוס אנג'לס השתלם ברפואה שיקומית ובגריאטריה. ב-1973 הקים וניהל את המערכת הגריאטרית בבית החולים שיבא, וספרו "גילו של אדם" (1985) היה אבן דרך בהבנת הזיקנה. מוטרד מהיחס לחולים סופניים, הוא יצא להשתלם בהוספיס "סנט כריסטופר" שהקימה ססילי סונדרס בלונדון, וב-1983 הקים בישראל את ההוספיס הראשון, ממלא בתוכן את הסיסמה "למות בכבוד".
רבינוביץ נפטר בא' באלול תש"ע, 11 באוגוסט 2010. הותיר אחריו את רעייתו
פרופ' בבט רבינוביץ', לשעבר ראש החוג לקרדיולוגיה בבית הספר לרפואה של
אוניברסיטת תל-אביב.