עדי שורק נולדה בנס ציונה, גדלה בקיבוץ אלומות ובקיבוץ עין גב. ב-1979 עברה עם משפחתה לחיפה ובה התגוררה במשך כעשר שנים. בשנת 1989 היגרה משפחתה לארצות הברית והיא נשארה בתל אביב. במשך עשור התפרנסה מצביעה אמנותית ("שתי צבעיות"). בהיותה בת 27 החלה בלימודי ספרות באוניברסיטת תל אביב, שאותם סיימה בהצטיינות. במקביל ערכה פעילות תרבותית וערבי קריאה במועדון "הגדה השמאלית" והשתתפה במיצג ובתערוכה רב תחומית עם האמניות רחל מוזס וורה קורמן והאופנאית נאית רוזנפלדר - אשר הוצגו במרתף "הבימה" ובאוניברסיטת תל אביב. בשנת 2004 יסדה את סדרת הפרוזה "ושתי" בהוצאת רסלינג, הסדרה מתמקדת בפרוזה הבוחנת את גבולות הכתיבה והסוגות הספרותיים. ספרה שבע מטרוניתות, מתאפיין בכתיבה ביוגרפית, פרגמטית וסוריאליסטית. קובץ סיפוריה תיירות פנים הכולל, בין השאר, שלושה מחזורי מילון העוקבים בתנועה שרירותית, על פי סדר האלף-בית, אחר מרחבים אורבניים ואישיים. בנוסף לכתיבתה בפרוזה כותבת עדי שורק גם מסות בתחומי הספרות ובנושאים אחרים. פרסמה סיפורים ומסות בכתבי עת ובאנתולוגיות שונים כגון: "אורות", "סטודיו", "רסלינג", "הכיוון מזרח", "גרנטה". נשואה לעידן צבעוני ואם לשניים, מתגוררת בתל אביב.

נכתב על ידי שירה סתיו עבור 'לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים'.
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]
[צילום: שחף הבר]

• שבע מטרוניתות (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2001)  <עורכת - לילי פרי>
• חללים (תל-אביב : רסלינג, תשס"ד 2004) <"סיפור ושתי מסות". כולל גם: "שדות תעופה" מאת עידן צבעוני ו"קניון" מאת עודד מנדה-לוי>
• תיירות פנים (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2006)
• לפעמים מאבדים אנשים (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2013) <עריכה - נוית בראל>
• נתן (מושב בן-שמן : כתר, 2018)

• המרוקאים - הנגטיב של האשכנזים : על ההתנגשות בין ה'מרוקאיות' האישית לבין הפורמליות ה'אשכנזית' / איתן כהן (תל-אביב : רסלינג, 2002)
• נפתולי בבל / ז'אק דרידה ; תרגום מצרפתית, מבוא וביאור - מיכל בן נפתלי (תל אביב : רסלינג, 2002)

• לפעמים מאבדים אנשים באתר