רונית ידעיה (שפר) נולדה בכ"ד בתשרי תשי"ג, 13 באוקטובר 1952 ברמת גן. לאחר שירותה הצבאי נסעה עם בעלה, הצלם עודד ידעיה, ללמוד אמנות ב-School of Visual Arts בניו-יורק. בשובה לארץ החלה ללמוד לתעודת הוראה באמנות. בשנים 1988–1993 חיה בקיבוץ חניתה ושילבה עבודה בקיבוץ עם אמנות והוראת אמנות במכללת "אורנים". לאורך השנים עסקה גם בסחר ביהלומים. בראשית שנות התשעים חדלה לעסוק באמנות פלסטית ופנתה לכתיבה. ספרה הראשון, ואקום, יצא ב-1995 (זמורה-ביתן). אחריו יצאו: קטלוג (1997); עור (2001); שוש (2005); שכן טוב (2011); מלכת הממולאים (2016) ; מינימי (2019).
    עוסקת בהוראת כתיבה ועומדת בראש המחלקה ללימודי כתיבה של בית הספר "מנשר" לאמנות, שהקימה עם בעלה עודד, העומד בראשו. ב-2011 יצאה האסופה של בוגרי המחלקה לכתיבה של בית הספר "מנשר" לאמנות, דיבור, שאותה ליקטה ידעיה, והיא כוללת מבחר יצירות בפרוזה ובשירה. שם האסופה שהוציאה ידעיה יכול גם לייצג כיוון מרכזי מאוד המאפיין את כתיבתה, הנושאת אופי דיבורי. כך למשל ספרה שוש, שלכל אורכו מהווה שיחה חד-צדדית שמנהלת אישה עם אמה שנפטרה. כוחה הדיבורי של הכתיבה יוצר ייצוג פרטי וייחודי שנתפש כמשקף בצורה כנה דמויות מגוונות מחתכים סוציו-אקונומיים שונים מתוך החברה הישראלית.
    ספריה מאופיינים בתודעה חברתית-פוליטית חריפה, המעוגנת בידע אינטימי בזרמים חברתיים ביקורתיים בני זמננו, והיא משתקפת הן במגוון הדמויות שלה, הכוללות "אחרים" ואנשי שוליים, הן בזירות האירוע והן באופיים של המצבים הדרמטיים. כך, למשל, גיבורת הרומן עור היא אנה, עולה מרוסיה, שאביה הסתלק עם סל הקליטה ועם השכנה. אנה ואמה, "הפרה" – כפי שאנה קוראת לה, נשארו בישראל. אנה עבדה בבורסת היהלומים ומאז שפוטרה היא עובדת ליד, ב"מועדון הבורסה", מוכרת פנטזיות סקס. המקומות שונים אבל השפה היא אותה השפה: שפת המסחר היא גם שפת הסקס. בשני המקומות מוכרים וקונים אשליות ותדמיות, החמדנות היא הבסיס המוצק היחיד, ובשניהם נתפשות האהדה, החמלה וההכרה בזכות קיומו של הזולת כיצור נבדל ועצמאי – כסוג של מותרות. 
    ידעיה היא סופרת שמקדישה מקום מרכזי ביצירתה להגות חברתית וקיומית ולעיונים ארס-פואטיים. ואולם, וזה מרכיב מהותי בסוד עוצמתם של סיפוריה, היא אינה מוותרת על יצירת מערכים מורכבים של מתח וסקרנות. רוב סיפוריה סובבים סביב הניסיון לפענח איזו תעלומה, שפתרונה קשור תמיד בסוגיות מוסריות מהותיות ובסוגיות אידיאולוגיות ופוליטיות. מרכיב חשוב נוסף, המעבה את כוח המשיכה של הסיפורים, הוא קולה של הסופרת, השומר ברוב הגילומים שלו על גוון צרוד, אפלולי וסקסי, העולה בקנה אחד עם תיאורי מין "קשים" ומשכנעים. ספרה  מלכת הממולאים (2016), פרודיה שנונה ועוקצנית על המציאות הישראלית, דרך סיפור חייה של צעירה ששואפת להיכנס לתחום הקולנוע.  ספרה מינימי (2019) הוא רומן אוטוביוגרפי.
בתה היא הקולנוענית קרן ידעיה.

נכתב על ידי אוראל שרפ ויגאל שוורץ עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]
[צילום: גל חרמוני]

ספריה: