חדוה רבינזון בכרך נולדה בכ"ו בניסן תרצ"ח, 27 באפריל 1938 ברומניה לשלימה (שלומית) לבית גרמן ולמשורר חיים רבינזון. עלתה ארצה עם משפחתה ב־1944. בעלת תואר ראשון בספרות ושפה אנגלית, צרפתית, איטלקית ויחסים בינלאומיים, מטעם האוניברסיטה העברית; תואר שני בספרות משווה ושפה ספרדית; ותואר דוקטור בספרות משווה מטעם אוניברסיטת בר־אילן (עבודת המאסטר ועבודת הדוקטור שלה (2002) עוסקות בסיפוריה של מרי פלאנרי אוקונור). בשנים 1964־1965 למדה בסורבון בפאריס  ואחר כך סיימה קורסים ברשות השידור, קורס קולנוע מטעם משרד החינוך, קורס עריכה מטעם אוניברסיטת תל אביב, וקורס למנהיגות נשים, המנוהל על ידי  International Federation of University Women  (ארגון נשים אקדמאיות). עבדה במשרד החוץ, בקונסוליה בפאריס, הועסקה על ידי הסוכנות היהודית בנושאי קהילות ישראל באירופה ובצפון אפריקה. עסקה בהוראה בעכו ובהרצליה, ובפרויקטים להעשרה לימודית לילדים משכונות עוני. נדדה עם בעלה בארצות שונות, עקב עבודתו בתחום תכנון התחבורה ובפרויקטים של הבנק העולמי בארצות מתפתחות. שימשה כמתורגמנית בצה״ל, ובהוראה לקצינים העומדים לצאת לחו״ל. עבדה כממונה על האינפורמציה לגבי חוקי הפנסיה וחוקי העבודה בארצות שונות, ובמסגרת ואת חיברה חוברות הסברה ושימשה כ״כותבת צללים" למאמרים בעיתונות חוץ עבור ראשי ההסתדרות. שיריה, סיפוריה ומאמריה (בעיקר בנושאים אתניים ובחקר יצירת נשים) פורסמו בעיתונות ובכתבי עת בארץ ובחו״ל. 
    ספר שיריה הראשון, רגע, התפרסם ב־1982 (עקד) . ב־1992 ראה אור ספרה נופי ארץ - ואני. זהו קובץ אגדות ארץ־ישראליות פרי רוחה, בפרוזה ובשירה, המתמקד באמונתם ובדתם של בני הארץ, יהודים וערבים כאחד. בספר שיריה אני אתה ואת - נופים של נגיעות (2002) היא עוסקת בטבע ובנוף, ובכך היא ממשיכה את דרכו של אביה (בן־שאול, 2004). הספר כולל שירים רבים העוסקים בחוויותיה ובמשפחתה והוא נקרא כיצירה אוטוביוגרפית.
    חדווה רבינזון בכרך נשואה לגד בכרך ולהם שלושה ילדים.

נכתב על ידי דקל שי שחורי ועורך הלקסיקון עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים:  גרנות, ויקיפדיה]