ד"ר אדם סימונזון
נולד בברלין בנובמבר 1908 לאמו וואלי ולאביו ד"ר אמיל סימונזון שהיה רופא ונמנה בין היתר על הצוות הרפואי המייעץ של אבי הציונות המודרנית, בנימין זאב הרצל ועל חסידיו הראשונים של פרויד.
אדם סימונזון למד באוניברסיטת ברלין וב-1933 הוענק לו תואר דוקטור. לאחר מכן עבד עם צוות קטן שהקים באותה עת
את מפעל "עליית הנוער", בראשות הגברת רחה פראייר. המפעל גדל והיה בעל חשיבות עצומה בהעלאת נוער מאירופה לארץ ישראל ובטיפול בנוער גם לאחר עלייתו ארצה, משימה שהמפעל ממלא עד היום. אדם סימונזון עצמו עלה לארץ בשנת 1934 עם קבוצת הנוער הראשונה ששלחה "עליית הנוער" לעין חרוד.
הוא הצטרף להכשרה שהכינה עצמה להקמת קיבוץ ושהתה עוד כשש שנים במיקום זמני שנקרא אז שער הנגב, ליד המושבה גדרה. במהלך שנים אלה הכשיר עצמו למקצוע שנראה לו נחוץ וחשוב לכל העולים שהגיעו ארצה: הוא החליט להיות מורה לעברית. טעם נוסף להחלטתו זו היה הרצון לשלוט היטב בשפה. לשם כך עבר לשנתיים לירושליים וסיים שם את לימודיו בסמינר בית הכרם ע"ש דוד ילין . לאחר מכן החליט לצרף לכישוריו גם את היכולת ללמד אנגלית ולצורך זה נסע לשנה לאנגליה.
כשההכשרה קיבלה את מקום הקבע שלה ועלתה לגליל העליון להקים שם את קיבוץ כפר סאלד הוא הצטרף כמורה לעברית ונשאר שם עד שנת 1947. כשעזב, חי שנה אחת בחיפה והתפרנס מהוראת עברית, עד שבשנת 1948, עבר לתל אביב בה נשאר עד מותו. הוא חזר לעבוד במסגרת "עליית הנוער" שהקימה בינתיים מוסדות רבים לילדים ולנוער ברחבי הארץ. מוסדות אלה כללו גם מערכת חינוך וד"ר
סימונזון קיבל הפעם תפקיד של מפקח חינוכי אותו מילא עד פרישתו לגימלאות. במהלך שנות עבודתו כתב ספרי לימוד להוראת השפה והתרבות העברית.
עם פרישתו לגימלאות החל בכתיבת מחזות. המחזה הראשון שנכתב לאחר חקירה היסטורית מעמיקה נקרא: "השליח " ועסק בפרשת קסטנר; המחזה השני נקרא "צער חינם" נושאו היה סיפורן של ילדות תימניות רבות שאולצו להנשא בגיל צעיר מאוד לגבר מבוגר, הוא פגש אותן במסגרת עבודתו; השלישי: שנקרא "המחזה" והיה האישי שבהם, תאר את סבלו של אדם הכותב מחזות, מנסה בכל כוחותיו להניע את התיאטראות להציגם, ממתין כשהוא נע בין תקווה לייאוש לבשורה והכל לשווא. המחזה הרביעי נקרא "בעל המאה".
לאדם סימונזון היו שתי בנות ובן.
[תודה לדניה אנזנברג, זיוית אברמסון ולאחיהן ד"ר איתמר סימונזון,
ילדיו של אדם סימונזון.
ותודה לרפי וייזר שיצר את הקשר]
וויינר, חיים.
"עלית מר זיגפריד כהן". בספרו: פרקי חיים וספרות / ליקט וכינס זאב וויינר
(ירושלים : קרית-ספר, תש"ך 1960), עמ' 168־169 <נדפס לראשונה
ב"הגה", 7 ביוני 1943>
ד"ר אדם סימונזון
נולד בברלין בנובמבר 1908 לאמו וואלי ולאביו ד"ר אמיל סימונזון שהיה רופא ונמנה בין היתר על הצוות הרפואי המייעץ של אבי הציונות המודרנית, בנימין זאב הרצל ועל חסידיו הראשונים של פרויד.
אדם סימונזון למד באוניברסיטת ברלין וב-1933 הוענק לו תואר דוקטור. לאחר מכן עבד עם צוות קטן שהקים באותה עת
את מפעל "עליית הנוער", בראשות הגברת רחה פראייר. המפעל גדל והיה בעל חשיבות עצומה בהעלאת נוער מאירופה לארץ ישראל ובטיפול בנוער גם לאחר עלייתו ארצה, משימה שהמפעל ממלא עד היום. אדם סימונזון עצמו עלה לארץ בשנת 1934 עם קבוצת הנוער הראשונה ששלחה "עליית הנוער" לעין חרוד.
הוא הצטרף להכשרה שהכינה עצמה להקמת קיבוץ ושהתה עוד כשש שנים במיקום זמני שנקרא אז שער הנגב, ליד המושבה גדרה. במהלך שנים אלה הכשיר עצמו למקצוע שנראה לו נחוץ וחשוב לכל העולים שהגיעו ארצה: הוא החליט להיות מורה לעברית. טעם נוסף להחלטתו זו היה הרצון לשלוט היטב בשפה. לשם כך עבר לשנתיים לירושליים וסיים שם את לימודיו בסמינר בית הכרם ע"ש דוד ילין . לאחר מכן החליט לצרף לכישוריו גם את היכולת ללמד אנגלית ולצורך זה נסע לשנה לאנגליה.
כשההכשרה קיבלה את מקום הקבע שלה ועלתה לגליל העליון להקים שם את קיבוץ כפר סאלד הוא הצטרף כמורה לעברית ונשאר שם עד שנת 1947. כשעזב, חי שנה אחת בחיפה והתפרנס מהוראת עברית, עד שבשנת 1948, עבר לתל אביב בה נשאר עד מותו. הוא חזר לעבוד במסגרת "עליית הנוער" שהקימה בינתיים מוסדות רבים לילדים ולנוער ברחבי הארץ. מוסדות אלה כללו גם מערכת חינוך וד"ר
סימונזון קיבל הפעם תפקיד של מפקח חינוכי אותו מילא עד פרישתו לגימלאות. במהלך שנות עבודתו כתב ספרי לימוד להוראת השפה והתרבות העברית.
עם פרישתו לגימלאות החל בכתיבת מחזות. המחזה הראשון שנכתב לאחר חקירה היסטורית מעמיקה נקרא: "השליח " ועסק בפרשת קסטנר; המחזה השני נקרא "צער חינם" נושאו היה סיפורן של ילדות תימניות רבות שאולצו להנשא בגיל צעיר מאוד לגבר מבוגר, הוא פגש אותן במסגרת עבודתו; השלישי: שנקרא "המחזה" והיה האישי שבהם, תאר את סבלו של אדם הכותב מחזות, מנסה בכל כוחותיו להניע את התיאטראות להציגם, ממתין כשהוא נע בין תקווה לייאוש לבשורה והכל לשווא. המחזה הרביעי נקרא "בעל המאה".
לאדם סימונזון היו שתי בנות ובן.