אפרת שטיגליץ, סופרת ועיתונאית (לשעבר), נולדה בתל־אביב ב-ו׳ באדר תשכ״א, 22 בפברואר 1961. למדה במגמה לקולנוע בבית צבי ברמת גן וכן פיתוח אמצעי למידה וכתיבה יוצרת באוניברסיטת תל־אביב. כתבה וערכה מדורים לפרסום סיפורים קצרים במקומונים התל-אביביים ״העיר״ ו״זמן תל־אביב״, במוסף ״סופשבוע״ של עיתון מעריב, כתבה וערכה מדורים בירחון ״לאישה״ ובירחון ״את״ ופרסמה כתבות במוסף ״הארץ״. לימדה בבית הספר לאומנויות ״מנשר״ והתנדבה כמנחה בסדנת כתיבה לאוטיסטים. סיפוריה פורסמו בכתבי-עת ספרותיים (״פרוזה״, ״קשת החדשה״, ״מסמרים״).
סיפוריה של אפרת שטיגליץ, בספר הביכורים שלה ״סיפור אמריקאי״ (הוצאת עם עובד, 1993), מתבוננים באורח ישיר, מדויק וחסר פניות באנשים ובמצבים. תיאור פרטני של חפצים, מראות ומפגשים בין בני־אדם בתמונות מקוטעות לכאורה. בצד האיפוק, האירוניה וההומור יש בסיפורים הרבה סימפטיה והשתתפות. אנשים בודדים מחפשים ואף מוצאים, לרגעים ספורים, מגע, חום ולפעמים אפילו אושר.
ספרה ״רציתי שתשמח בי״ (ספרי ידיעות אחרונות, 1998) מביא את סיפור חייה של אישה תל־אביבית צעירה. מעשיה ומחשבותיה, וגם מערכות יחסים שהיא מנהלת. אף שהיא יכולה לייצג פרופיל פסיכולוגי של כל־אשה בעיר גדולה בסוף המאה ה־20, זהו רומן ישראלי מאוד, עם ניואנסים לשוניים ותמונות מקומיות. בגובה העיניים ובאמפטיה מציבה הסופרת אל מול גיבוריה את זכוכית המגדלת המלוטשת שלה, ומשתפת את הקורא בדקויות רגשיות ובמצבים אינטימיים.
״הכל בסדר״ (מודן, 2010) הוא רומן המתאר את חייה של אישה בת ארבעים ושתיים, גרושה טרייה ואם לשני בנים, המתמודדת עם שינויים משמעותיים בחייה. הסיפור עוקב אחר התמודדותה עם מחלה חשוכת מרפא המאובחנת אצלה (טרשת נפוצה), המשפיעה על תפיסתה את עצמה ואת עולמה. במהלך ההתמודדות, היא מפתחת קשרים חדשים, מתקרבת לאמה, ובוחנת מחדש את יחסיה עם ילדיה, הגרוש שלה, אביה ואחיה. הספר מציג תמונה כנה ומרגשת של מציאות ישראלית עכשווית, ומעורר הזדהות עמוקה בקרב הקוראים.
״החיים שיש לנו עכשיו״ (שתים, הוצאה לאור, 2026), ספר הפרוזה הרביעי של אפרת שטיגליץ, מאגד סיפורים מיצירתה המוקדמת ויצירות חדשות. העלילות הריאליסטיות בספר, הנמסרות בישירות וביושר, מתארות מערכות יחסים מתעתעות, חושפות תהליכי נפש ויצירה. במסע של חקירה אמיצה, כאשר מבעד לכל הצער והעצב מסתננים תמיד רסיסים של יופי, הומור וחמלה, משתפת המספרת את קוראיה במאבקה העיקש בהיאלמות, וגם בטשטוש כאבים ובהסתרתם. אפרת שטיגליץ לא מוותרת על זכותה ועל כוחה להשמיע את קולה. החיים, שמתקיימים בנוף ישראלי אורבני, נפרשים על פני יותר משלושה עשורים שחלפו זה מכבר. והנה נדמה כאילו גם בישראל 2026 – הכול אותו דבר.
ספרה ״פורסם בעיתון״ (הוצאת אלמנח) שעתיד להתפרסם באוקטובר 2026, מאגד טורים פרי עטה שהתפרסמו בעיתונות בין השנים 1993–2010, ומלווה ברישומיו של האמן חובב רשלבך.
אפרת שטיגליץ, סופרת ועיתונאית (לשעבר), נולדה בתל־אביב ב-ו׳ באדר תשכ״א, 22 בפברואר 1961. למדה במגמה לקולנוע בבית צבי ברמת גן וכן פיתוח אמצעי למידה וכתיבה יוצרת באוניברסיטת תל־אביב. כתבה וערכה מדורים לפרסום סיפורים קצרים במקומונים התל-אביביים ״העיר״ ו״זמן תל־אביב״, במוסף ״סופשבוע״ של עיתון מעריב, כתבה וערכה מדורים בירחון ״לאישה״ ובירחון ״את״ ופרסמה כתבות במוסף ״הארץ״. לימדה בבית הספר לאומנויות ״מנשר״ והתנדבה כמנחה בסדנת כתיבה לאוטיסטים. סיפוריה פורסמו בכתבי-עת ספרותיים (״פרוזה״, ״קשת החדשה״, ״מסמרים״).
