צבי ברמאיר (אדלר) נולד בידוביצה (Jidovița טרנסילבניה, רומניה) בא' בתמוז תרע"ה, 13 ביוני 1915. למד בצעירותו ב"חדר" ובישיבה וסיים בית-ספר תיכון בקלוז' (טרנסילבניה). בגיל 17 הצטרף לתנועת-נוער ציונית, היה חבר מערכת היומון הציוני "אוי קלט" (מזרח חדש) ופרסם קובץ שירים עבריים מתורגמים על-ידו להונגרית. ב-1936 עלה עם קבוצתו לארץ-ישראל, ולאחר הכשרה בקיבוץ שער הנגב הצטרף לקיבוץ כפר-סאלד. במלחמת-העולם השניה התנדב לצבא הבריטי ושירת עם פלוגת-הנדסה בחזיתות צפון-אפריקה ואיטליה. כל שנות שירותו שלח מכתבים ורשימות ל"דבר לילדים", שתיארו את חוויותיו ונדודיו של חייל עברי. בשנים 1944־1945 היה מעורכי עתון החטיבה העברית "לחייל", שנדפס ברומא. לאחר שחרורו השתקע בירושלים וערך את הפרסומים הספרותיים של המחלקה לנוער והחלוץ בסוכנות היהודית. ב-1948 היה מעורכי העתון "דבר ירושלים", שהופיע בתקופת המצור על העיר. בשנותיו האחרונות עבד בעריכה במוסד ביאליק, היה חבר האקדמיה ללשון העברית והרצה בבית-ספר-ערב לפועלים. ברמאיר החל לכתוב שירים וסיפורים היסטוריים מ-1938 (בעיקר על תקופת תור-הזהב היהודי בספרד ובאיטליה) שפורסמו בעיתונות העברית. הוא עסק גם בתרגום שירה, סיפורת וספרי מחקר מלשונות שונות. צבי ברמאיר נפטר בעת ביקור ביוהנסבורג (דרוס-אפריקה) בכ"ב בשבט תשמ"א, 27 בינואר 1981.
[מקורות: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, דבר (ד' באדר א' תשמ"א, 8 בפברואר 1981, עמ' 4)]