ישעיהו בן מרדכי קרניאל (קרניול) נולד בברלד, רומניה בי״ט באייר תרמ״א, 18 במאי 1881. ב-1882 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בזכרון יעקב. כבר כנער הייתה השפה העברית שגורה בפיו של קרניאל: הוא למד תנ״ך, תלמוד ודברי ימי ישראל בבית הספר המקומי של זכרון יעקב, ובכוחות עצמו למד גם שפות נוספות, בהן צרפתית, אנגלית, גרמנית וערבית. משבגר החל לעבוד כמורה, והיה הראשון מקרב בני המושבה שעסק בחינוך. את השראתו שאב מאליעזר בן יהודה, מורו הרוחני, שהקשר עמו ועם בנו — איתמר בן אב״י — עובר כחוט השני בקורות חייו. שנים רבות הקדיש את מרצו להחייאת הלשון העברית, והיה לשותף פעיל במהלך הלשוני–תרבותי שהוביל בן יהודה. בקיץ 1903 השתתף עם רעייתו הטרייה, אידה לובמן, בייסוד ״ארגון המורים״ (לימים הסתדרות המורים), ואף נבחר לנציג הוועד בזכרון יעקב. באותה שנה יצא הזוג הצעיר אל הקונגרס הציוני השישי בבאזל, כציר מטעם אגודת המורים. בשנת 1905 עבר ללמד בבית ספר בראשון לציון.
    ב-1906 נטש קרניאלי את ההוראה והצטרף לסגל פקידי בנק אנגלו-פלשתינה (אפ״ק). בבנק עלה קרניאלי בתפקידיו: תחילה כפקיד בירושלים, אחר כסגן מנהל סניף הבנק בחיפה וב-1913 התמנה לתפקיד מנהל סניף הבנק בצפת.
    במקביל לעבודתו בבנק אפ״ק, המשיך קרניאל גם בעבודת התרגום והעיבוד של כתבי שלום עליכם, שבה החל עוד בבחרותו. הוא לא נכנע לדעה הרווחת כי את כתביו של שלום עליכם יש לקרוא בשפת המקור, יידיש: ״מגמתי אז הייתה אפוא: לתת את שלום–עליכם בעברית כמו שהוא, בטעמו המקורי והיהודי עם כל השלום–עליכמיות שבו, ובלשון עברית חיה וטבעית עם כל החיות וסגולת הבדיחות וההיתול הטבועה בה״.
    תרגומיו פורסמו בגיליונות ״הצבי״ ו״האור״, וכן בשתי חוברות מיוחדות שהודפסו בצפת ובירושלים, וכללו בין השאר את הסיפורים ״נחת מבנים״, ״הנס של הושענא רבה״ ו״חלק כחלק״. על בסיס תרגומיו הומחזה יצירתו של שלום עליכם, ״הרופא״, והוצגה בתיאטרון אם המושבות בפתח תקווה. בתוך זמן קצר נתחבבו תרגומיו על קהל הקוראים העברי, כפי שכתב הוא עצמו במבוא לחוברת השנייה: ״שלום עליכם בעברית — זה במידה ידועה ניצחון שעלה בחלקה של השפה העברית בארצנו״.
    בשנת 1919, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, פרש קרניאל מעבודתו באפ״ק וחזר לירושלים, בעקבות משרה שקיבל כמנהל חשבונות ומפקח על המשק של ״הדסה״ וחבר ההנהלה המרכזית. ב״הדסה״ עבד 14 שנה, תוך שהוא מתגורר באותן שנים בשכונת אהל משה ולאחר מכן בתלפיות. בשנת 1920 חודשו קשריו עם אליעזר בן יהודה ומשפחתו, וכאשר נוסד היומון ״דאר היום״ חבר לעורכו, איתמר בן אב״י. הכתיבה העיתונאית לא הייתה זרה לו מאחר שכנער צעיר נהג לשלוח מאמרים פרי עטו לעיתוניו של בן יהודה, ״ההשקפה״, ״האור״ ו״הצבי״.
    מראשית 1920 ואילך, במשך 14 שנים, פירסם קרניאלי מדי שבוע בגיליון ערב שבת של דאר היום, פיליטונים סטיריים-הומוריסטים פרי עטו, תחת הכותרת ״מבעד למסווה — שיעורים בהסתכלות״. על הרשימות חתם בשמו הספרותי, ״עזמות״. ברשימותיו חווה את דעתו על מאורעות השבוע בדרכו ההומוריסטית הנוקבת וברוח הקו הפוליטי של העיתון. בעקבות עבודתו ב״דאר היום״, ערך והוציא לאור בצוותא עם עורך הדין בנציון בן אהרן את השבועון הפוליטי ״במערכה״, ונהג לפרסם מאמרים גם בביטאון ״הבונה החופשי״ של תנועת הבונים החופשים.
    בצד כתיבתו, בתקופה שבה התגורר בירושלים השתתף בפעולות שונות למען הקהילה, דוגמת ייסוד בית העם יחד עם יהושע ברזילי ואיתמר בן אב״י, וביסוס הגימנסיה העברית. הוא נהג להרצות ברבים בנושאים בעלי צביון לאומי-אישי. הוא אף היה פעיל בארגונים חברתיים פילנתרופיים כגון לשכת ״בני ברית״ ומסדר ״הבונים החופשים״. ב״בונים החופשים״ נמנה עם מייסדי לשכת ״הר ציון״, הלשכה העברית הראשונה בירושלים, ובשנת 1929 אף נבחר לנשיאהּ. במסגרת זו תרגם לעברית את המדריך הקצר של הבנייה החופשית, פרי עטו של פריץ אוהלמן.
    בשנת 1937 הורע באחת מצבו הכלכלי של ישעיהו קרניאל, ככל הנראה על רקע התחייבויות כספיות שנטל על עצמו לצורך יסודו של עיתון חדש בעריכתו. הוא נאלץ למכור את ביתו בשכונת תלפיות ולעקור לחיפה, שם חזר לעבוד כמורה לעברית ולהיסטוריה בבית הספר התיכון ״במעלה״. על אף פרידתו מ״דאר היום״ ומחיי הרוח בירושלים, לא חדל קרניאל מכתיבה עיתונאית: כך פרסם שני טורים קבועים במקומון ״הכרמל״, שבהם חיווה דעתו על ענייני השעה בסגנונו הייחודי. טורים אלו נשאו את הכותרת ״מה שאני רואה ושומע בחיפה...״ ו״שיחות חולין״, וכללו תיאורים על אודות מפגשים אקראיים עם תושבי העיר, והגיגים שהעלה בעקבותיהם.
    בצד כתיבתו הקלילה ידע גם לכתוב ברצינות רבה, שלא לומר קודרת לעתים, כגון בעניין הצלת יהודי גרמניה ואוסטריה, על רקע הידיעות שהגיעו מאירופה. בהקשר זה, בהיותו חבר בוועד להצלת יהודי גרמניה ואוסטריה, התאכזב מגילויי האדישות של בני היישוב בארץ. קנאתו לשפה העברית תפסה עדיין מקום נכבד בטוריו, אך עם זאת לא היסס קרניאל לחשוף גם את גישתו הסובלנית כלפי תושביה הערביים של הארץ.
    ישעיהו קרניאל הלך לעולמו במוצאי-שבת, כ״ו בכסלו תש״ג, 5 בדצמבר 1942 ונטמן בזכרון יעקב.

יצירות ישעיהו קרניאל בפרויקט בן-יהודה

[מקורות: תדהר, אתר לזכרו של ישעיהו קרניאל, ויקיפדיה]

• אתר לזכרו של ישעיהו קרניאל